לאחרונה שמעתי כמה וכמה הערות ממורמרות – "שלחתי לך חברות ולא אישרת אותי…"
ה"פוליש גירל" שבי מרגישה נורא, לא ישנה כל הלילה ועל הבוקר (או אחרי שבוע-שבועיים- חצי שנה גג) נכנסת. תיקון: מנסה להיכנס לפייסבוק (מי זוכר מה היתה הסיסמא שלי לפני שנים?) ולאשר.
אז הבוקר נכנסתי לפייסבוק. מצאתי יותר מ 40 בקשות ועוד אינספור הודעות ובקשות מוזרות להפליא בנוגע לשכני בחווה (התעלמתי מכולם גורף, אז נא לא להיעלב אישית). מצאתי בקשות חברות כמו "הי נילי, אני הבן דוד של האבא של השכנים מהדלת ממול של הבעל של גיסתך" לא אישרתי (אלדד תרגיע ת'קרובים שלך! ;-)), וגם בקשה מהחבר הראשון שלי (בגיל 15 הוא כבר הציע חברות פעם אחת).
אבל בעיקר
נורא נהניתי מהתמונה בפרופיל שלי וכה שמחתי שפתחתי את החשבון לפני ההריון של רוני. מיד החלטתי שאני אמשיך "לא לתחזק" את העמוד שלי בפייסבוק, כדי שזה יהיה הגיוני לא להתעסק עם זוטות כמו החלפת תמונות ולא פתטי מצדי (שלא לומר הונאת הציבור)….
עכשיו זה נשמע נורא טבעי להגיד "הוא חבר שלי בפייסבוק" או "אישרתי חברות" אבל כשאני רק גיליתי את העולם הרחב והגדול שנקרא קהילות באינטרנט (לי אישית זה קרה לפני כתשע שנים בחופשת הלידה הראשונה שלי) חייבת לספר שחבריי האמיתיים- אלו שהכרתי בביה"ס/צבא/אוניברסיטה/טיול בתיאלנד/עבודה – די הזדעזעו ממני כשסיפרתי שיש לי מפגש עם חברות שהיכרתי באינטרנט.
קיבלתי מבטי השתתפות במקרה הטוב (מסכנה היא כל כך מאמינה בחברים הדימיוניים שלה….) וחמלה במקרה הרע (היא כנראה כל כך משועממת ובודדה, הולכת ומחפשת לה חברים באינטרנט…אנחנו באמת חייבים להתייחס אליה קצת יותר…)
עכשיו שיש לי בלוג נוצר גשר שכזה בין החברות הנאמנות מימים ימימה (שמאוד מרוצות שאפשר להתעדכן בקורותיי בכל שעות היום והלילה, כי מי מצליח לשבת ולדבר בעידן הזאטוטים?) לבין חברותיי ה"וירטואליות" שהן לא פחות חברות, לא פחות מכירות אותי ולא פחות אהובות … הגבולות הטשטשו סופית כאשר חברות הילדות שלי מגיעות לערבי יצירה וחברותיי הוירטואליות מגיעות ליום ההולדת של אופיר עם כל המשפחה שלהן. ואני מאושרת עם כל הוריאציות כמובן.
ולמה כל ההגיגים על חברות? כי בסופ"ש האחרון יצא לי לחגוג ערב אחרי ערב ימי הולדת עם חברות .
במסיבה הראשונה חגגנו לחברה שהיכרתי אי שם בפרדס (=פורום של תפוז), היו שם חברות מעולות שלי שאני אוהבת כל כך ומדברת איתן על בסיס יומי, וגם כאלה שאני מכירה בשם בלבד (וגם איתן היה לי ה-מ-ו-ן על מה לקשקש).
במסיבה השניה חגגנו לחברת נעורי, אליה אני קשורה בכל נימי נפשי, גם אם אנחנו לא מצליחות לדבר לעולם מחוץ לMSN, בפורום של "חבורת אליאנס" – קבוצת חברות נפלאות ואהובות שלמדו איתי באותה שכבה ומצליחות לתחזק למעלה מ 18 שנים את הקשר גם ברמה של מפגשי בנות ממש כמו אז (רק עם שיחות על תחלואים וילדים במקום בחורים וריקודים) וגם ברמה הזוגית והמשפחתית.
טוב, אבל רב קוראיי נמצאים פה כדי לראות עבודות ולא כדי לשמוע על חיי החברה שלי
נעבור למתנות שהכנתי … 🙂
להגר היה לי ישר רעיון- נורא התחשק לי להכין לה בית למלאכי הסוני המתוקים שלה. ההשראה היא מטרנד מגירות הדפוס שמסעיר את עולם הסקראפ. או אולי בתי המינאטורות של ילדותינו והרטרו שיק שלהם.
עוד השפעות סקראפיות על המוצר- לאחר שסיימתי לבנות את הבית ודפנותיו (מקרטונים) ולצפותם ברצועות נייר, ובלי לשכוח לחשוף את הקרטון הגלי שבפנים (בשלט החום) , ציפיתי את כל הבית בקרעים מתוך ספר ישן ומצהיב (לכל אלו שזה עושה להם רע על הנשמה אספר שהצלתי את הספר הזה מחבילה שהיתה כבר בדרך ל"אמניר"בספרית הישוב) ומעל צבעתי בצבע וואש (כלומר מדולל במים ושקפקף). גם הלכלוך עם צבע חום בדפנות הוא תרגום של לכלוך עם דיו שאני כל כך אוהבת לעשות על נייר לקבלת מראה מיושן. וכמובן הפרח עם הסיכה למעלה מסגירות אותי סופית כסקראפרית חסרת תקנה.
בכדי שהבית לא ירגיש ריק וגם כי להגר בעצם יש רק שני מלאכים ולבית שלושה תאים הכנתי אקססוריז שיכולים למלא את התאים- עציץ קטן עם פרח קרושה מבית דנ"א וכפתור מדנה ישראלי, פרפר, פטריות ופרחים.
אגב, למי שמתעניין בתהליך – ככה זה היה נראה בהתחלת הדרך…
ולחברתי השניה היה ברור שאני צריכה לתפור משהו- היא מצאה מקום עבודה חדש ונזקקה לתיק פשוט שיכיל קלסר. גם בחירת הבדים היתה ברורה וטבעית שתינו חולקות פטיש ינשופים מדאיג וכבר העברנו בינינו לא מעט מתנות שנתנו כבוד לציפור החכמה. (ואם הפוסט לא היה כבר כל כך ארוך ומיגע הייתי מספרת לכם איך לפני שנה, ביום האחרון שלנו בניו יורק התפצלנו ורצנו כל אחת בחשאיות לחנות borders , רק כדי לגלות באותו הערב שקנינו אחת לשניה במחווה של חברות נפלאה והיכרות מעמיקה – את אותן המתנות בדיוק!!!) 😀
בכל אופן תפרתי לה תיק פשוט פשוט אבל עם הבדים והקישוטים הכי יפים שיש (כל עוד הטעם שלה דומה למדי לשלי)
הא גם דו צדדי כדי שאם היא תתבייש להיכנס לישיבות צוות עם הצד הינשופי-אינפנטילי היא תוכל להפוך לצד הזה:
(וכאן הפרחים הסרוגים הם באדיבות מיכל פ – תודה!)
אבל פתאום בשבת בבוקר ערן התנדב לקחת את הילדים לים בלעדיי ואני קפצתי על ההזדמנות לרדת ולתפור , אז חברתי זכתה גם בנרתיק תואם (אגב הפנקס הרקום שם- זה שו"ס שמצאתי בכפר השעשועים בעלות 5 שח- קניתי סטוק שלם לשידרוגים עתידיים)
לאותה חברה- או יותר נכון לביתה תפרתי לפני מספר חודשים, ליום ההולדת (ובהזמנה ספציפית מאמא כמובן) פונצ'ו פליז מתוק וחורפי
זהו!!! פשיואו…כבוד למי שהחזיק מעמד עד כאן 🙂
ולחברותיי – אני יודעת ששתיכן קוראות פה בקביעות- המון המון מזל טוב, מאחלת לכן את כל האושר והטוב שבעולם ולעצמי שאחגוג איתכן עוד מלאן מלאן ימי הולדת.
נילי.
אמא'לה, אין דברים כאלה!!! כשאני קוראת פוסט כזה אני ישר חושבת: "נו, ומכונת תפירה? לא הגיע הזמן לרכוש?" המשיכי ביצירותייך המדהימות
מתנות מקסימות ומכל הלב!
אני מבינה את מה שאת אומרת (כותבת) בהתחלה. לי יש חברה שכל פעם שואלת שוב- "אז רגע, מאיפה את מכירה אותה??"
בדיוק דיברנו על זה בחמישי…שכמה כיף שהגבולות היטשטשו והעולם הוירטואלי מזמן לנו חברויות שכנראה מעולם לא היו קורות לולא הפורומים, הבלוגים והקומונות ..
המתנות פשוט משגעות, אחת אחת – אהבתי שהתאמת בצורה מושלמת לשתיהן – שאפו
אצלי בכלל רוב החברות זה חברות מפורומים… לא יודעת איך זה קרה
ואני בכלל בן אדם מאוד ביישני.
אבל זה כיף!
והמתנות שלך מדהימות!
חולה על כל עבודה שלך!!!
והבית לאנג'ל, נשבעת לך שהייתי בטוחה שזה מהבתים הקנויים האלה.
מלכה!
את ביישנית ?!?!!?!?!?!?
😀
מסכימה עם כל מילה שלך בקשר לחברות הוירטואליות שהפכו מהר מאד לממשיות!
המתנה שהכנת להגר מהממת וסופר מושקעת
וכך גם שאר המתנות שרואים שנעשו ונתפרו מהלב!:o))
איזה דברים נהדרים עשית! אחד אחד. אני לא משתפת כל אחד בחברויות הוירטואליות שלי כי רוב היום אני "מבלה" עם אנשים שיהיו מזועזעים עד עימקי נשמתם מזה. כן יש לא מעט כאלה גם בעידן הפייסבוק והטויטר ולא בא לי ששפיותי תוטל בספק 🙂
😀
מתנות מדליקות ויפיפיות! הבדים מקסימים, תוכלי לספר מאיפה הם?
אני קניתי בetsy
אני לא זוכרת ממי בדיוק אבל חיפוש המילה בדים+OWL יביא אותך לסט הזה
בהצלחה
איזה קטע. בידיוק השבוע נכנסתי לפייסבוק ומצאתי כמות אדירה של בקשות חברות. משום מה אני לא טורחת להיכנס הרבה לפייסבוק. כמה זמן אפשר ל"בזבז" על רשתות חברתיות?
המתנות נפלאות! מאוד אהבתי את התיק והבדים שממנו הוא עשוי
והבית שהכנת – יצירה ממש!
איזה כייף שיום הולדתי מתקרב! (גם חברות שלא מדברות על בסיס יומי מקבלות משהו? )
🙂
ברורררררררר
🙂
תקשיבי, ואני מצטטת "בכל אופן תפרתי לה תיק פשוט פשוט אבל.."
זה פשוט זה ?? כזה תיק מהמממםםםם !!! והבית להגר – משגע… אהבתי שהראית את תהליך העבודה (הייתי שמחה לראות עוד 🙂 ).
כיף לחברות שלך ! לאלה מהנעורים ולאלה הוירטואליות……………. נהדרת את 🙂
אני כרגע מכינה עוד בית תצוגה כזה לבתי, אצלם את השלבים ואעלה
ו………תודה רבה
איזה מתנות נפלאות! את הבית מששתי במו ידי והוא נפלא.
הפונצ'ו מעלף… עושה געגועים לגשם והתיק- פצצה!
קודם כל נהניתי לקרוא את הפתיח של הפוסט – יש משהו מקים באיך שהגדרת את הדברים – ועורר בי מחשבה…
הבית לסוני איינג'לס של הגר הוא קודם כל – רעיון גדול! ואח"כ – באמת ביצוע יפהפה של יצירת "יש מאין" – מקסים!
והמתנה לחברה ה"לא דמיונית" שלך 🙂 מושקעת, שילובי בדים מקסימים – בטוח בטח שהיא שמחה עד מאוד!
מאוד אוהבת את החשיבה שלך על הצד המקבל של המתנה!
רק שמחות!
מתנות מקסימ
מתנות מקסימות !!
אהבתי מאוד את הבית, הייתי מאוד שמחה לראות את השלבים..
איזה יופי של דברים את עושה, התיק משגע והפונצו…כמה שזה מקסים!! מתנות מהממות אחד אחד!
בוקר נפלא,
הבד ינשופים מהמם, בכל פעם אני אוהבת אותו יותר.
אהבתי את בית הקרטון, אכין עם ילדיי.
תודה ויום נפלא
יש לי בדיוק שניה וחצי עד פגישה אבל כולי התרגשות.
אני כמובן אכתוב עוד בהמשך
אבל אני חייבת להגיד שהזדעזעתי.
יא קמצנית. פנקס ב- 5 ש"ח ???????
מילא היית מגרדת בפנים איזה ראב און של ינשוף שעולה בטח 8$
עפתי 🙂
מה חשבת? זה התקציב שלי לכל המתנות שקיבלת ממני עד היום….
😉
בדיוק אתמול ננזפתי על שאינני מתקדמת למאה ה-21 ופותחת חשבון בפייסבוק, והיום הצדקת את טענותי..
העבודות שלך מקסימות. ביחוד ה"תיק הפשוט..". אלוהים, זה פשוט?
מקסים, מקסים, מקסים!
אין דברים כאלה-
כמה דברים מתוקים בפוסט אחד!
וכמה מחשבה על המקבלי מתנות! משגע בעיני.
התיק והנרתיק שהכנת – משגעים. הבד עם הינשוף – מהמם! 🙂
כבר כמה זמן שאני מתלבטת מה לעשות עם הפייסבוק שלי. פתחתי אותו רק כדי להוריד תמונות מפייסבוק של מישהוא ומאז כל יום הצעות חברות ואני ממש לא בקטע של לתחזק גם את זה… הפוסט שלך- לא יכולתי לכתוב את זה טוב יותר. אולי אני אעתיק את הפוסט שלך לבולג שלי ודי?
המתנות מקסימות ומעבר ליופי כיף לראות כמה מחשבה השקעת בלתת לכל אחת משהו שיהיה לטעמה הן מבחינת היופי והן מבחינת השימושיות.
בנות תודה רבה על התגובות
אני אעלה הדרכה לבניית הבית בשמחה רבה
גם אני במפרגנות. התיק עם הינשופים אליפות, מי שלא יעז להכנס איתו לפגישות לא ראוי לתיק שכזה.
ולגבי הפייסבוק, אני קצת בושה ונכלמת, כי אני מכורה לכל הרשתות החברתיות ואני מאשרת חברויות עוד לפני שהיצעו לי 🙂 בדיוק אתמול השווצתי לבעלי שכבר יש לי כמה חברות מקהילת היוצרות, ואז התגנבה מחשבה ללבי "אבל הן וירטואליות, הן אפילו לא פגשו אותך!!! זה חברות בכאילו!!"… וסילקתי את המחשבה כי עכשיו כשאני מצטרפת חדשה לקהילת הסקראפ אני מתכננת לקחת חלק פעיל בסדנאות ולהכיר את הנפשות שמאחורי המקלדות. אז היכונו אני מסתערת ותכירו אותי גם אם לא יבוא לכן 🙂
וואי נילי תשמעי את מפגיזה כל פעם מחדש! איזה מתנות מגניבות ויצירתיות את מכינה!
המתנה להגר מדליקה, ועכשיו כשראיתי שהכנת את הבסיס מ-0 עם קרטונים אז בכלל שאפו!!
התיק התפור נהדר, ובמיוחד אהבתי את הצד הפנימי (שהוא גם חיצוני בעצם), הבד הזה עם הפרחים משגע והמסגרת קרושה משתלבת נהדר!
ואאאאאאאאאאאווווווווווו!
התיק מבד הינשופים והפרחים….מ-ה-מ-ם!! שניה, אני מעולפת פה!
איזה כיף שיש חברות כמוך 😉
פוסט כזה מקסים שאפילו מאותגרת תגובות כמוני יוצאת מהמחבוא…
לא מכירה את החברה הוירטואלית אבל את החברה ה'אמיתית' מכירה ואוהבת והמתנה פשוט מושלמת! מדהימה!!!! כל כך יפה ומקסים וכל כך מתאים לה….
חגיגה לעיניים…הכל פשוט חגיגה…!
מתנות מקסימות ומיוחדות,
היום, את חברותיי הטובות ביותר הכרתי באמצעות אצרים שונים באינטרנט, וכבר מזמן מזמן ה"וירטואלי" הפך להיות "ריאלי" 🙂
המתנות שהכנת מקסימות, אהבתי את החשיבה ותשומת הלב האישית בכל אחת מהן!
נילו'ש,
נתחיל בפירגון לתיק – הוא עוד הרבה הרבה יותר מדהים במציאות!
ושכחת לספר שכדי להתעדכן בחייך אנחנו מחויבות היום להיות רשומות לעדכוני הבלוג ….
נשיקות
למה מחויבות?
ראית שיש כאלו שלא מנויים ועדיין הייתי נחמדה אליהן כל הערב… 😉
תודה מותק
ואיך אני שמחה שגרמתי לכמה סמויות לצאת מהמחבוא ולהגיב 🙂
אני חייב לייצג את הצד הגברי של הסיפור, עוד חברות משמעו – עוד ימי הולדת, ואיתם עוד מתנות, לא יכולת לעשות הכל בחודש של המונדיאל?
מוזר, אבל האם כולן זוכרות את יום ההולדת שלך שמתקרב? ואם כן – האם יש מישהי ממש יצירתית שאני אוכל לחבור אליה במתנה שהיא מכינה לך?
הבעיה של הנשים שאין להן את היכולת לנהל שיחות קצרות ממש – לא יותר משתי דקות, ולכן אתן לא מצליחות לשמור על קשר טלפוני, מה שבעצם מחייה את הרשתות החברתיות, שלא לדבר על מפגשי פורום/קומונה או מפרומה לרוב.
בקיצור, נשים ממאדים, זהו – צריך לכתוב על זה ספר או משהו…
נב: ראיתי מקרוב את היצירה, את קשיי הפרידה מהמתנות, ואת תחושת המושלמות שמלווה אותך – אין ספק – את אומנית אמיתית – לפחות בעייני!
אני יודעת שאני מתייחסת בשלבים, כי מרוב שאני רוצה להגיד הכל, לא יוצא לי בינתיים כלום…
אבל ערן. נו באמת. נראה לך שנילי ואני יכולות באמת להתחיל שיחה ולסיים אותה בשתי דקות ?
אם זה יקרה, עשר דקות אחרי זה יבוא טלפון נוסף של: "תגידי, את כועסת עלי ??".
שבוע ביחד בניו יורק, ובטיסה חזרה התבאסנו לישון כי היו לנו עוד מלא דברים שלא הספקנו לדבר עליהם 🙂
תוצרים מקסימים! תיק פשוט?פחחח…יותר נכון פשוט מעלף!
אני אזרתי אומץ ואפגוש שבוע הבא פעם ראשונה חברות וירטואליות- מעניין איך זה יהיה- מקווה שיהיה כיף כמו לך 🙂
יקירתי,
לקח לי כמה ימים, אבל רציתי להביע את תודתי העמוקה גם בבלוג.
התיק מלווה אותי יום יום וכולי חיוכים ואושר להסתובב איתו.
קלעת בול לפנטזיה ואפילו יותר.
אני זוכרת איך הראית לי את הבד הזה בהתרגשות לפני שנה על השטיח (בלי הנעליים) בבית של החברים המקסימים שלכם במנהטן, וכמה כיף לי שנה אחרי זה להסתובב איתו ברחבי (נו טוב, ) תל אביב.
זה כמובן מזכיר לי שוב ושוב את ההתנפלות חסרת המעצורים על אותה מתבגרת אמריקאית טיפוסית בטיימס סקוור שהלכה לה לתומה עם תיק ינשופים (ההתחלה של הסיפור על בורדרס)…
תודה על המחשבה, ההשקעה המרובה (ערן, תודה גם לך על תרומתך לעניין) ושהסכמת בסוף לתת לי את זה. נראה לי שאם אני תופרת כזה תיק. הייתי משאירה את זה לעצמי :))
אוהבת (ואם הייתי יודעת להוסיף תמונה, אולי הייתה פה תמונה של משהו חרוט על איזה גשר… אולי טוב שאני לא יודעת:))
התיק ממש מקסים (סליחה שבתי מלאכים זה לא בשבילי) – ואני בהחלט מתפעלת מההשקעה. אבל אולי זה רק כי אני חדשה בבלוג, ובעצם הקוראים הוותיקים כבר רגילים לסטנדרט 😉