Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘משפחה’ Category

זה התחיל מהבקשה של הגננת של רוני שלקראת חגיגת יום הולדתה בגן נביא אלבום עם 10 תמונות שלה.
דבר ראשון פניתי לאלבום של רוני וגיליתי ש…בושה! אכן יש לה אלבום יפיפה ויש בו כמה וכמה עמודים כשבאחרון שבהם היא …בת שנה בדיוק…

GOD

3 שנים לא פיתחתי לה תמונות???
המשכתי במחשב בניסיון לברור ולבחור 10 תמונות…הקלות הבלתי נסבלת של הצילום הדיגיטלי יוצר אצלנו ספריות על גבי ספריות של כל כך הרבה תמונות מיותרות…

אבל בסוף היו 10. תראו לי אמא שתעז להתעלם מהוראות הגננת של ילדתה…
המחשבה הראשונה היתה להכניס לספרון כיסים סטנדרטי – להזכירכם מדובר כולה על אלבומון לגן, אבל המחשבה השניה היתה "עד שכבר הדפסתי תמונות של הנסיכה…לאלבום כיסים?" וכך מחתיכות קרטון, סטאק דפים שקניתי ממש מזמן דבק ועט שחור אחד נולד לו האלבומון הזה.
הילדה, אם תהיתם, לא ממש התלהבה….:-( אז אם אתם תתנו פידבקים יותר חיוביים ממנה זה יתקבל בברכה…

בעמוד הזה יש טריק קטן…

מתנצלת בפני מי שעוקב אחרי בפייסבוק והתמונות מוכרות לו ברובן, הטעם שלי עקבי… 😉

וחוץ מאותה מסיבה בגן, חגגנו גם בבית בשבת יפה. זה היה ארגון המסיבה הזריז ביותר שידעתי.
בראשון בבוקר בדקנו באינטרנט את התחזית, בצהריים הוצאנו מייל עם הזמנה וכל השאר נעשה/נאפה/עוצב/נתלה/סודר/נוקה/נסחב/התנפח/הועמס/נקנה/נכתב/נופח ביממה וחצי. עכשיו, מי שעוקב אחרי פה כבר זמן יודע שערן הוא אחד הבעלים הכי מפרגנים שיש, ובדרך כלל מפגין סובלנות רבה, שלא לומר הערצה אל מול שאיפות העיצוב שלי, אבל הפעם, ברצינות שנשבר לו ממני…

אבל עכשיו שהכל מאחורינו (והוא עדיין נשוי לי) אפשר להתענג על הזכרונות….אז מה היה לנו?

פינת צילום שהיתה ל-ה-י-ט – תודה לרחלי, שוב, על האביזרים והרקע.

מתנפחים שמילאו את כל החצר והיו משמחים להפליא.

(תודה לקלי על שירות מדהים ונדיבות לב שלא רואים כל יום -להשכרה של כל מה שעולה על דעתכם החל במתנפחים/מכונות מזון/ציוד וכלה בקישוטים משגעים- 054-2152161)

סיפור/הפעלה שכתבתי לרוני ושלקחו בו חלק כל המשפחה הגרעינית וכל החברים  ושבסופו של דבר היה החלק הכי יפה של המסיבה

והמון המון גלוקוז….

לחיי הסיבות למסיבות! וזאת היתה סיבה חייכנית ומטריפה במיוחד….

מזל טוב לרוני ושיהיה שבוע טוב לכולם!!

נילי

Read Full Post »

זה נשמע מייגע אבל גיאגרפית זה לא יוצא מרחקים נוראיים, וזה היה ממש מממש כיף ומומלץ בחום למשפחות.

אז בדיוק לפני שנה טסנו לחופשה משפחתית בת עשרה ימים- חמישה ימים על אגם בלד (בדיעבד הייתי נשארת שם עוד ועוד) יומיים בקרואטיה יום בלובליאנה ויום בוינה.

ובדיוק השבוע סיימתי את האלבום…כן…זה לקח חצי של של התארגנות, בחירה ופיתוח תמונות, חצי שנה של התעלמות מהן וכעשר שעות, לא ברצף, של עבודה ממש.

אז אולי הקצב שלי נעשה גרוע מאלבום לאלבום (גם רמת התוצר אם ניהיה כנים…) אבל לפחות בסוף יש מזכרת ומשהו לילדים לדפדף בו, עם כל הכבוד לתיקיות/סיפריות על המחשב…

and it goes like this (להגדלה אפשר ללחוץ על התמונה)

והנה התוכנית כולה, אם מישהו רוצה המלצות או טיפים על המקומות האלה – מוזמן להגיב פה או במייל

אז רגע לפני שאנחנו טסים לחופשה המשפחתית הבאה שלנו (טוב נו, חודש לפני) ואם נתעלם מהחופשות הזוגיות (בודפשט ותאילנד שכנראה ישארו כמזכרת דיגיטלית בלבד), אפשר לומר ש"ניקיתי את שולחן העבודה שלי" 

או שלא, כי אם הייתי מצלמת לכם איך הוא נראה כרגע הייתם נבהלים.

🙂

בנתיים תהנו מקצה החופש, ושיהיה יום נפלא באמת,

נילי.

Read Full Post »

ואני אתחיל מהגעגוע  דווקא-

לפני כשנה סבתי האהובה נפטרה בשיבה טובה. אני לא אכנס פה לסיפורים עליה, ועל הקשר הקרוב והמיוחד שהיה בינינו אלא אתמקד ביצירה. בעת פינוי דירתה כל אחד מבני המשפחה, וגם סתם אנשים שהיא היתה יקרה להם באו ובחרו חפצים עם ערך סנטימנטלי עבורם. אני קיבלתי כמה רהיטי וכלי וינטג' משגעים. והנה אני מתחילה אט אט ליצור ולהכניס אותם אל ביתי…

קודם כל מזנון עץ שעמד אצלה בפינת האוכל בצבע הזה

שינה פניו ונראה כך אחרי שיוף מאסיבי, שתי שכבות צבע ושיוף עדין של הדפנות.

(הצבע הוא טורקיז או אקווה בהיר מאוד, בלתי אפשרי לצלם כראוי במיקומו ובלתי סביר שאזיז אותו בשביל הצילום 🙂 )

הנה קלוז אפ על הצד שבכל זאת קיבל קצת אור 🙂

גם את סט התה המנוקד לקחתי למזכרת וכרגע הוא עומד ממש באותו מיקום שעמד אצל סבתי, אם כי לדעתי כל התצוגה בארון הזה זמנית ביותר….

ונעבור לתמונות… השתיים הראשונות פורקו והורכבו מחדש.

אמנם מסגרות בגדלים הללו הם לא דבר יקר, אבל מעצם זה שעשיתי שימוש חוזר במסגרות מבית סבתא גם נתתי להן ניחוח ישן ומיוחד וגם נתתי לעצמי ציון לשבח באקולוגיה…

אחת מיועדת לחדר של אופיר-

והשניה לחדר של אורי, עם גלויה שקניתי בבזל. (אני במסע מיסגור גלויות ואיורים שקניתי בכל מיני מקומות בעולם, אם תרצו לראות עוד רק תגידו).

שתיהן פשוטות וזריזות ביותר להכנה- רק התאמה של דפי רקע.

בתמונה הזו- שנתתי היום לערן ליום הולדתו (המעברים האסוציאטיביים היום חדים, הא?) כבר התעסקתי קצת יותר עם העיצוב.

זו מסגרת לבנה פשוטה מאיקאה, שנצבעה עם לורד ע"ב שמן (painty של ZIG)

[מי שעוקב אחרי גם בפייסבוק גם מכיר את הצילום הזה, שנלקח ביום העצמאות, וגם מבין שהתעסקתי הרבה עם השיר הזה של INXS כשהתגעגעגתי לערן אתמול 🙂 ]

אני אוהבת את ההפרדה בין השכבות שיוצרת הזכוכית

אז הוספתי עוד כמה אלמנטים תלת מימדיים על גביה

(האלמנט המרכזי כאן מתוך סט של BO BUNNY שקיבלנו באירוע השקת המדבק-אות אז אני אנצל שוב את ההזדמנות להודות לדפי ורחלי על המוצר הנפלא ועל הסדנא הכייפית, וגם לקשת ולהילה יוזמות ומארגנות הארוע).

והתמונה האחרונה, שאין לי מה לכתוב על המסגרת שלה…חוץ מזה שביום שאיקאה יפסיקו להביא כאלה אהיה בבעיה כנראה… היא גם כן לא איזו בשורה עיצובית, אבל כן מתנת פרידה לבחור מהעבודה שמייצג את הציטוט במדויק. ואני פשוט גאה בו בטירוף.

אז מה הקשר בין כל מה שהראיתי בפוסט הזה? אולי שכשאין יותר מדי זמן ליצור מזקקים את המעט או לפרוייקטים קלילים וזריזים או לדברים בעלי משמעות רגשית.

ואולי תוותרו לי על הקשר הפעם… 🙂

סופש נפלא לכולם,

נילי.

Read Full Post »

אני אתעלם לרגע מהתירוצים להיעלמותי הוירטואלית (בחיים האמיתיים דווקא תיפקדתי לא רע בחודשים האחרונים…) ורק אודה לכל מי שהתענין/התלונן/שאל/בירר/תיחקר/כתב/דרש או מצא את דרכו לומר לי שהבלוג חסר לו – זה באמת החמיא לי- תודה!
והנה ההוכחה שבכל זאת פה ושם בחודשים האחרונים כן יצרתי
באוקטובר האחרון ערן ואני חגגנו 12 שנות נישואין. זו עוד אחת מהעובדות היבשות שאני כותבת ולא מאמינה שייגעתי והגעתי לזמן הזה…

תפיסת הזמן שלי מעוותת, תפיסת הגיל שלי מעוותת ויש שיגידו משהו גם על תפיסת המציאות שלי (אבל אני מתעקשת על זה שהעולם יפה!)  לפני חודשיים מישהו שאל אותי "את בטוחה שאת בת 37?"  חייכתי, זו סתם היתה מחמאה בגרוש, אבל האמת היא שלא- אני בטוחה שאני בת 27 ולכן אני כל פעם מופתעת מעצמי על ההספק – שיואו- אמא לשלושה ילדים. שיואו איזה ותק מקצועי ו..שיואו – ערן – 12 שנים??????

🙂

אני גם באמת מאחלת לכל הזוגות הצעירים יותר- זוגיות כזו אחרי 12 שנות.

טוב. הבטחתי להוכיח יצירה.

בהתחשב בעובדה שערן באמת באמת אדם רגיש ומעריך השקעה…בהתחשב בזה שחשבון הבנק משותף והשקעה חומרית זה לא חוכמה… התעליתי על חוסר המוזה והכנתי לו מתנה אישית תוצרת בית.

יונים אני לא כל כך אוהבת, אבל ישופים מאוד ובזוג בכלל…

הינשופים עצמם מעיסת נייר על חוט מתכת, הענף מעץ הקלמנטינות שלנו.

ובאווירת הזוגיות הנה עוד שלושה דפים מאלבום ה-40 של ערן-

הראשון עם תמונה מתחת לחופה, אין כאן עיצוב אלבומים, רק לקחת צילום שמספר את כל הסיפור גם ככה, ולהדביק על דף יפה

ואם זוגיות אי אפשר בלי שלושת הפירות המוצלחים של הנישואים האלו….

בלי להיכנס לשאלות ערכיות של כן סילבסטר לא סילבסטר ומתי ראש השנה (ברור שבתשרי! אבל מה אכפת לי להנות ולבלות גם במוצש הקרוב???לא רואה סתירה)

מאחלת לעצמי שבשנת 2012 אני אצליח ליצור יותר, וגם לשמור איתכם יותר על קשר. כל שאר התחומים- רק שישאר ככה…..

מאחלת לכם עוד שנה מוצלחת או סתם סופש נעים – מה שתרצו.

נילי

Read Full Post »

אורי בת 9 , ומי שמכיר אותי (אפילו רק מהבלוג) כבר יודע שאצלי יום הולדת זו סיבה למסיבה. בעצם סיבה למסיבות 🙂

התחלנו ממסיבת חברים מתוקה-מתוקה.

מכירים את השיר של יהונתן גפן? גם אני, אבל  בחיים לא עברתי ליד המפעל המיתולוגי והרחתי שוקולד.

ברור שאני צורכת  שוקולד, ולא מעט, אבל רק בשבוע שעבר הבנתי מה זה לעמוד ולנשום ריח של שוקולד.

והבנתי למה צריך לכתוב על זה שיר !

אורי וחבריה הגיעו למרכז המבקרים סרינה בעין ורד ובמשך כשלוש שעות הם זללו, זילפו, יצקו ועיטרו שוקולד.

קודם כל המקום יפה, גדול מעוצב מאוד לטעמי  (ועל הריח כבר כתבתי), שנית השוקולד זורם שם כמים (כמותית) ומבחינת האיכות למרות שבילדים עסקינן, השימוש בשוקולד בלגי משובח וטעים.

לכל ילד מחכה ערכה של כובע וסינר

אתם מזהים את "מפיץ הריח" שם מאחור? זו לא בריכה, למי שיש פנטזיות נוסח וילי וונקה, אבל זה בהחלט המון המון שוקולד מריר ואיכותי, נו, טוב, קבלו קלוז אפ-

ככה נראה האולם (או – השקט שלפני הסערה)

ועוד מהשקט שלפני:

טוב. החברים מגיעים והמסיבה מתחילה.

ראשית יוצאים לראות ולשמוע הסברים בחממת עצי הקקאו

בנתיים רוני  נשארת בגינה וטוחנת שוקולדים…

ואז נכנסים חזרה לעבור סדנאות שוקולד, שלכל אורכן יהיו ליקוקים וטעימות חופשי חופשי

אבל קודם כל עולים על מדי שוקולייטר

כולם כולל כולם;

בתחנה הראשונה מכינים טראפלס משובחים

זה, כמובן, מאוד מלכלך את הידיים

בתחנה השניה יוצרים ציורים משוקולד, מזלפים על גבי דף צביעה מנוילן, בשוקולד לבן את קווי המתאר

אפשר גם ללקלק קצת תוך כדי

או פשוט לזלףישר לפה (אמא חינוכית שכמותי)

לאחר מכן מזלפים, עם פיה רחבה,  מעל קווי המתאר שוקולד חום,  כך  שכשנקלף את הדף המנוילן נקבל משטח שוקולד כהה עם ציור לבן

בתחנה השלישית יוצרים סוכריות על מקל- 100%שוקולד כמובן

ולאחר הפסקה קצרה בגינה היפה, חוזרים לאולם לתחנה אחרונה וקלילה-

קישוט קאפקייקס בגנאש וסוכריות

זה אומר אגב שמהורי הכלה נחסך אפילו להכין עוגה לאירוע

כל ילד חזר הביתה עם כמויות אדירות של שוקולד , הנה השלל שלנו

אבל המסיבה המתוקה היתה רק הספתח, למי שדואג שלא השקעתי מספיק כי לא אפיתי עוגה (רק אני דואגת מזה) יש לי מסר מרגיע.

ספרתי (כי אני פולניה וכי אני כפייתית מעט בכל הקשור לרשימות קניות ומשימות) והגעתי למסקנה שיש לי 5 עוגות לאפות תוך יומיים

עבור החגיגות עם בני המשפחה ועם החברות בחוגים….

אז יש למה לצפות……. 🙂

ועוד המלצה לדרים בסביבתי (אם ההמלצה לביקור בסרינה לא היתה מספיק ברורה וחזקה)

בשבת האחרונה פשע היה להישאר בבית! ואחרי המסיבה כל שנותר לנו היה לצאת לפיקניק תותים ושוקולד בטבע.

לדרום הפורח לא היה לנו כוח לנסוע, אז מה רבה היתה שמחתינו לגלות ה-מ-ו-ן כלניות ממש ליד הבית, ביער אילנות (מערבית לכביש 4 כי בצד המזרחי אין, למרות שהוא כייפי בפני עצמו)

טיילו ותהנו, ותודה ששרדתם עוד פוסט עטיר תמונות 🙂

נילי.

Read Full Post »

בשנה שעברה ביום המשפחה הכנתי עבודה שאני מאוד אוהבת עד היום, ויותר חשוב מכך- ילדיי אוהבים אותה מאוד ( הנה פה ), השנה בעיקר בזכות אתגר בנושא משפחה שעלה בקומונת " סקראפ ניירו מספריים" החלטתי להפוך את העניין למסורת ולהכין משחק משפחתי נוסף.
הפעם משחק מסלול לשני הגדולים שלי, מתקדמים כמובן בהטלת קוביה ובדרך עוצרים על גבי שאלות, משימות ופרסים.

השו"ס כאן הם חיילי המשחק שנוצרו בדמותם ובצלמם של אורי ואופיר (הדבקת תמונה על גבי קרטון אפור ויצירת בסיס עגול מ ICLAY)

מצדי אחרי שימצו את המשחק הזה (עניין של שני סיבובים לכל היותר יש להניח 🙂 ) אפשר להשתמש בחיילים לכל משחק סולמות ונחשים או אחר.

הנה מבט על

למיספור וסימון ה  ?/! /* השתמשתי בסט הדנדש שלי של הא-ב בעברית מבית קסם שימושי ומאיצ'וק , לא שהייתי צריכה לחכות לייצור מוצרים בעברית בשביל מספרים דווקא, אבל זה התאים לי "בול" לגודל.

אחר כך יצרתי כרטיסיות

? – עם שאלות; באיזו עיר נולד אופיר, כמה בני דודים יש לאמא וכיוב.

! – עם משימות; נשק את השחקן מימינך, צעק בקול "אני אוהב את המשפחה שלי" וכיוב

* – עם זכיות; זכית בתור נוסף, התקדם למספר הבא וכו.

בנתיים כבר שיחקנו במשחק בסופש הגשום האחרון, ובשביל המאמץ הכה מועט שבהכנתו הוא בהחלט הוכיח את עצמו,

תנסו גם 🙂

יום טוב

נילי

Read Full Post »

כתבתי בכותרת "חופשה משפחתית בשוויץ אבל אח"כ נזכרתי בקצב, בעומס, ובמיעוט שנות השינה ועם כל הכבוד, הנחת והאושר, חופשה זו לא היתה…
🙂

אבל היינו שבוע בשוויץ והיה נ-ה-ד-ר!!!!!! הביחד, החוויות, הנופים, האטרקציות…אתם יודעים….שוויץ…. אבל בעיקר הקרירות. אחחחח, אני מסתכלת על התמונות ומתגעגעת – רק לפני יומיים לבשתי מגפונים וסוודר….

טוב, מה היה לנו?

ביום הראשון עלינו לטיטליס.

קודם כל הכיף של מסע הרכבלים – רכבל ראשון הוא קרון קטן לשישה, אחריו אחד קבוצתי אחריו זה המסתובב (אטרקציה בפני עצמה) ואחרון ממש לפסגת הגלישות ספסל פתוח- בו סופית הפכתי לאמי – ולמרות שהחזקתי חזק בכל יד ילד, עדיין חוויתי חזיונות נפילה…

לילדים ישראליים שלג זו תמיד חגיגה….

בחרנו בטיטליס בזכות האטרקציות לילדים- גלישה על אבובים (מ-פ-ח-י-ד!!! ומי שמכיר אותי יודע שאני מתה על אקסטרים ולא פוחדת בקלות…אבל זה היה מפחיד), על מזחלות ומערת הקרח (המאכזבת למדי)

היום השני בניגוד לתחזיות האפורות היה בהיר ויפה ולכן רצינו לעשות שיט על אגם ולהאכיל ברבורים, עוד דבר טריביאלי שרק ישראלים מתעלפים ממנו כמובן.

נסענו לעיירה טון ועשינו בדיוק את זה

אוקיי, רוני יותר נראית כאילו היא רוצה להוציא לברבור עין מאשר להאכיל אותו, אבל ארגיע ואומר שהיא לא צלפית מוצלחת -לברבורי שוויץ שלום.

בעירה סמוכה לטון נמצאת טירת הוברהופן. היות ויש לנו בן שנמצא בתקופת האבירים שלו נכנסנו אליה הוא נהנה מהחרבות כדור הקוצים וכל שאר הדברים שחשב שקיימים רק בפליימוביל שלו, ואני נהניתי מהריהוט והעתיקות….

משם נסענו לעיר ברן, שם פגשתי חברה ותיקה שויצרית שגרה שם והיא ובן זוגה לקחו אותנו לסיור בעיר העתיקה, אני חושבת שהם די הזדעזעו מהילדים שלי, ובוודאי ממני בתור אמא- אבל המזרקות האלה, ברחבת הפרלמנט השוויצרי, היו ההיי לייט של ברן מבחינתנו (וזה ממש לא משנה שיש בדיוק כאלה מתחת לבית של גיסתי בגבעתיים ושאנחנו שם כל שבוע!)

ביום השלישי נסענו למפלי טרומבלבאך- מפלים הזורמים בתוך הר שם דווקא תפס אותנו גשם עז

כאן אופיר אומר לי "אמא,אני לא יכול שאת מצלמת אותי כל שניה" ובגלל שאני זוכרת את זה,התמונה חביבה עלי …

למרות שיש ממש קרוב למפלים הרים מדהימים (יונגפראו ושילטהורן למשל) היתה לנו הזמנה מפתה לחצות את המדינה לכיוון הגבול הצפוני, ולבקר אצל הוריה השויצרים של חברה אחרת שהיום היא ישראלית (גרה בישוב שלנו וביתה היא החברה הטובה ביותר של אורי)  בעירה MOHLIN ולאחר לסייר יחד בבאזל.

אני אף פעם לא מסרבת למקומיים שרוצים לקחת אותי לטיולים 🙂

לפעמים הכי כיף לבקר את המשפחה השויצרית- לראות בית שויצרי טיפוסי, לשמוע על החיים שם, תוסיפו לזה ארוחה קלה, שהיתה בדיוק בזמן, וקינוח (פטלים שחורים ושזיפים משני מינים) שקטפנו ישר מהעצים לפה, מה צריך יותר?

הראיתי שלג הראיתי גשם ונשארה הקשת שצילמנו בבאזל

ביום הרביעי לטיול נסענו ל"ארהשלוכט" שפירושו תחילת נהר הארה- זה מסלול מאוד נחמד וכייפי, שאפשר בקלות גם לעשות עם עגלה

והנה קצת נוף מהדרך לשם- אינטרלאקן

משם ליעד תיירותי מוצלח מאוד לבעלי ילדים (בלבד) – באלנברג. זהו מוזאון פתוח -100 בתים עתיקים שהועברו מכל רחבי שוויץ + תלבושות מסורתיות, חיות משק, כלי עבודה ריהוט עתיק וכו' אני זוכרת את מהילדות שלי ביקורים באתרים כאלה שיש בארה"ב וזוכרת שמאוד אהבתי את זה כילדה. הפעם- פייר השתעממתי קשות, אבל הילדים חוגגים שם

הגענו ליום החמישי – יום בלוצרן ובעיקר (שעות רבות) במוזאון כלי התחבורה- למרות שהוא ה-אטרקציה לילדים, גם מבוגרים לא יצליחו שלא להנות שם. ובנים בגיל של אופיר (5 ש) הכי הכי בעולם!!!!

מביתן תצוגה אחד לשני נוסעים על קורקינטים וכל ביתן (אחד על רכבות, אחד כלי שיט, אחד כלי טיס ואחד כלי תחבורה על כביש) יותר מגניב ואינטראקטיבי מקודמו. יש לי משם מיליון תמונות (הילד יושב על טרקטור, הילד יושב על משאית, הילד יושב על רכבת, הילד יושב על מטוס, הילד יושב על מסוק, הילד יושב על רכבל ועוד ועוד ואח"כ גם את שני הילדים האחרים כנ"ל) אבל נדלקתי דווקא על אתר הבניה שיש בחצר – לא יאמן כמה שחצץ וקצת מים יכולים להעסיק אותם שעות…

טוב, אני לא מתאפקת- גם אחת של רוני

ביום השישי ביקרנו בטירת לנזברג – זו טירה מגניבה ביותר לילדים כי חוץ מאשר אולמות התצוגה הרגילים, יש משחקיה ענקית עם תחפושות, חדר יצירה והמון מתקנים כייפים

אחכ הסתובבנו עם אותה משפחה מבאזל- בפסטיבל אומני רחוב שמתקיים בלנזברג שם כל שנה.

ולבסוף סיירנו גם בעיר העתיקה של סולוטורן, שהיא לא מאוד מוכרת ולדעתי הכי הכי יפה מכל הערים שביקרנו בהן הפעם.

ביום השביעי והאחרון היה גשם שוטף ואנו ביקרנו בחוות פרפרים שנמצאת בעיירה בפאתי ברן-  חוויה מאלפת לכל הגילאים ולחובבי הצילום בפרט (הפרפרים פשוט לא פוחדים מאיתנו)

היעד האחרון, לפני שדה התעופה של ציריך, היה ביקור במפעל עוגיות שוויצריות מפורסמות KAMBLY

התמונה לא סתם מטושטשת- רוני הסתובבה שם הלומת סוכר לחלוטין 🙂

באופן כללי אני מוותרת כאן על תמונות הנוף המהרהיבות – יש מספיק כאלה ברשת שנלקחו על ידי צלמים טובים ממני…

מה גם שהחזרה לתוך אוגוסט וילדים בחופשה לא מאפשרת יותר מדי זמן לבחור תמונות, לעבד אותם ולכתוב פוסטים מקיפים מדי….. אולי ב 1 לספטמבר אתחיל לחשוב על אלבום שיתעד את הטיול שלנו…

ושתי תמונות אחרונות (או 3)

1. הצימר הכי מושלם בעולם – בו לנו כל השבוע (מיקום מרכזי ונוח, משפחה מקסימה ביותר, חדרים מהממים וספוני עץ, ניקיון שלא ראיתי בהרבה בתי מגורים וארוחות בוקר משובחות שהחזיקו אותנו כל יום עד 18:00 – ואורגאניות אגב- מומלץ הכי בחום שאפשר!!!! וגם לא יקר מאוד)

2. ה GPS- לא יודעת איך פעם הייתי מטיילת בלעדיו- איזה כיף של דבר !!!!

עם תפוח שהשניה נקטף מהעץ הזה

ולסיום – זו החופשה המשפחתית הראשונה בחו"ל בהרכב מלא (דהיינו עם רוני) והיא השאירה בהחלט טעם של עוד אז….

(להתראות בקרוב)

שיהיה שבוע נפלא קריר (?) וקצר – מריחים את הסוף… תודו….

נילי.

Read Full Post »

Older Posts »