אני אתעלם לרגע מהתירוצים להיעלמותי הוירטואלית (בחיים האמיתיים דווקא תיפקדתי לא רע בחודשים האחרונים…) ורק אודה לכל מי שהתענין/התלונן/שאל/בירר/תיחקר/כתב/דרש או מצא את דרכו לומר לי שהבלוג חסר לו – זה באמת החמיא לי- תודה!
והנה ההוכחה שבכל זאת פה ושם בחודשים האחרונים כן יצרתי
באוקטובר האחרון ערן ואני חגגנו 12 שנות נישואין. זו עוד אחת מהעובדות היבשות שאני כותבת ולא מאמינה שייגעתי והגעתי לזמן הזה…
תפיסת הזמן שלי מעוותת, תפיסת הגיל שלי מעוותת ויש שיגידו משהו גם על תפיסת המציאות שלי (אבל אני מתעקשת על זה שהעולם יפה!) לפני חודשיים מישהו שאל אותי "את בטוחה שאת בת 37?" חייכתי, זו סתם היתה מחמאה בגרוש, אבל האמת היא שלא- אני בטוחה שאני בת 27 ולכן אני כל פעם מופתעת מעצמי על ההספק – שיואו- אמא לשלושה ילדים. שיואו איזה ותק מקצועי ו..שיואו – ערן – 12 שנים??????
אני גם באמת מאחלת לכל הזוגות הצעירים יותר- זוגיות כזו אחרי 12 שנות.
טוב. הבטחתי להוכיח יצירה.
בהתחשב בעובדה שערן באמת באמת אדם רגיש ומעריך השקעה…בהתחשב בזה שחשבון הבנק משותף והשקעה חומרית זה לא חוכמה… התעליתי על חוסר המוזה והכנתי לו מתנה אישית תוצרת בית.
יונים אני לא כל כך אוהבת, אבל ישופים מאוד ובזוג בכלל…
הינשופים עצמם מעיסת נייר על חוט מתכת, הענף מעץ הקלמנטינות שלנו.
ובאווירת הזוגיות הנה עוד שלושה דפים מאלבום ה-40 של ערן-
הראשון עם תמונה מתחת לחופה, אין כאן עיצוב אלבומים, רק לקחת צילום שמספר את כל הסיפור גם ככה, ולהדביק על דף יפה
ואם זוגיות אי אפשר בלי שלושת הפירות המוצלחים של הנישואים האלו….
בלי להיכנס לשאלות ערכיות של כן סילבסטר לא סילבסטר ומתי ראש השנה (ברור שבתשרי! אבל מה אכפת לי להנות ולבלות גם במוצש הקרוב???לא רואה סתירה)
מאחלת לעצמי שבשנת 2012 אני אצליח ליצור יותר, וגם לשמור איתכם יותר על קשר. כל שאר התחומים- רק שישאר ככה…..
מאחלת לכם עוד שנה מוצלחת או סתם סופש נעים – מה שתרצו.
נילי
) יש אימהות שמתלוננות על כך שהן השגרה והאב הוא האטרקציה.
