נגיעה של פעם

בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת לאחת היוצרות המוכשרות בארץ רותי צחורי. היה מאוד קשה להחליט מה להכין לה מתנה כי מעבר לזה ש anything i can do she can do better, יש לה סגנון כל כך מובהק ומיוחד משלה והוא בדיוק הסגנון שאני ממש לא מתמחה בו – וינטג' רומנטי.
אני מתה על הסגנון הזה אצל יוצרים אחרים, וכל פעם שאני רואה עבודות שלה אני מתעלפת , אבל איכשהו כשאני עומדת בחנות (בד"כ יושבת מול מסך האמת) רק הדפים  הצבעוניים, המתוקים והנאיביים (שלא לומר אינפנטיליים) מגיעים לסל הקניות….
בסופו של דבר שכנעתי אתת עצמי שרותי לא צריכה למלא את ביתה בשלל מתנות שהיא היתה יכולה להכין לבד, והלכתי על כיוון יצירה אחר- עיסת נייר.

ו- כן. שוב שובך וציפור….

אבל אחר מאלו שעשיתי עד כה. ועד שלא תצעקו שנמאס לכם לראות שובכים, אני אמשיך …

הציפור מעיסת נייר בנויה על ביצת קלקר וחוט ברזל דק.

את השובך בניתי מלוח קאפה עבה וציפיתי ברצועות נייר מספר ישן. כי בתור מתנה לרותי הוא חייב לקבל "נגיעה של פעם" …

צבעתי בצבע אקרילי מדולל במים בכדי שלא יסתיר את הדפים המצהיבים, והדגשתי את הדפנות בדיו חום.

את הגג ציפיתי ברצועות מאותם דפים ישנים, הפעם נעזרתי בפאנצ' בורדר בכדי ליצור מראה רעפים

כמו כן

במתכונת החגיגות שלנו מעבר למתנה אנו יוצרות גם "ספר שמן" כשכל חברה מעצבת בו דף. למה שמן? כי על כל דף מוסיפים אלמנטים בעלי נפח.
את העמודים בחרנו לעצב בגודל 15#15 ס"מ, בצבעי ורוד לבן ובסגנון רומנטי.
למזלי, בדיוק באותו שבוע אליס מסרה לי שקית עם מוצרים נפלאים מחנותה mypunch, במסגרת היותי מעצבת החודש והיה שם סט מדבקות שפשוט צעק "רותי".
והנה סוף סוף גם לי היו אלמנטים וינטג'יים למהדרין ומוטיבים שרותי כל כך אוהבת כמו צלליות ומפתחות.

הבסיס שלי הוא בעצם לא דף אלא יריעת קנווס שגזרתי , ועליו תפרתי נייר.

המדבקות הן האלמנט בעל הנפח. ומעבר לכך, אני אוהבת את שילוב המרקמים של הקנווס, הנייר הגליטר של הדבקות והבד של הסיכות המתפצלות.

וכמובן שמאחור, צריך להסתיר את רגליהן המתפצלות של הסיכות, אבל למעט שתי המדבקות שעושות בדיוק את זה, רק הברכה "מדברת"

שוב מזל טוב יקירתי.

ומחגיגה לחגיגה – שיהיה חג שמח לבן ונפלא לכולכם,

נילי.

רשימת החומרים ששימשה אותי להכנת עמוד הברכה לרותי:

עמוד קנווס HP (מגיע בבלוק של דפים בגודל A4 וכל כך נוח לציור לעיצוב ואפילו להדפסה)

עמוד מתוך סטאק של DCWV

סרט תחרה

סיכות מתפצלות מבדenchanted

מדבקות remarks

Read Full Post »

הדרכה להכנת בית מיניאטורות מעיסת נייר.

עיסת ניר הוא תחום יצירה שמדבר במידה דומה אל ילדים בני שלוש ואל אמנים בקנה מידה בינלאומי.
אלוהראשונים יעשו "עבודות" ואלו האחרונים "יצירות אומנות" תוך שימוש בדיוק באותן טכניקות, חומרים וחדוות יצירה.
את בית המניאטורות יוכלו להכין אלה ואף אלה, וגם כל היוצרים שבטווח בינהם- מדובר ביצירת "יש מאין" מספקת, בחגיגת מיחזור , ואם יורשה לי בצנעה, גם בתוצר מקסים.

אנא התייחסו להדרכה כאל בסיס נתון לשינויים ושידרוגים, השמיים הם הגבול. והעיקר- תהנו.

החומרים הדרושים:

מכסה של קופסאת  נעליים או מגפיים (במידה ואין, ניתן ליצור את הבסיס מארגז קרטון בגודל הרצוי, יש לחתוך את הדפנות בגובה של כ 2.5 ס"מ)

רצועות של קרטון (קופסאת סיריאל תתאים מאוד)

מסקינג טייפ

משולש קרטון גלי בגודל הרצוי עבור הגג X2

עיתון

דבק טפטים או דבק פלסטי מדולל במים (ביחס של כשליש מים על שני שליש דבק)

עיסת נייר גרוס או נייר טואלט.

שלבי העבודה:

1.

לוקחים מכסה של קופסאת נעליים ומלבני קרטון (למי שמזהה אני השתמשתי בחוצצים של ספירלות של הbind it all, זה חסך לי שלב של חיתוך מדוייק של רצועות קרטון. למי שאין פשוט חותכים עם סכין יפנית רצועות מקרטון-קורנפלקס או ארגז קרטון.

2.

בעזרת מסקינג טייפ מדביקים את מלבני הקרטון ליצירת החלוקה לתאים.

3. מצפים את כל הקונסטורקציה ברצועות עיתונים עם דבק טפטים.

[דבק טפטים הוא דבק שמגיע בצורת אבקה וניתן לרכשו ב"טמבוריות" או רשתות עשה-זאת בעצמך. הוא לא דבק חזק אך הוא מספיק חזק להדבקת נייר על נייר, ומרקמו מאוד מתאים לעבודות אלו. אם אתם לא משיגים דבק טפטים אפשר גם  לדלל דבק פלסטי במיים (חצי-חצי) ולמרוח היטב על כל רצועה, במקום]

את הרצועות מדביקים שתי וערב על כל התאים והדפנות וגם בגב העבודה. יש להדביק 2-3 שכבות נייר על הכל.

לאחר מכן מחזקים את החיבורים של הדפנות עם מעט עיסת נייר (טחונה) בכל פינה. למי שאינו יודע להכין עיסת נייר- פתרון קל ולא פחות טוב למטרה זו: לטבול מעט נייר טואלט בדבק פלסטי מדולל במים, ולהצמיד לפינות.

4. מוסיפים לבית גג (לא חובה כמובן אפשר להשאיר ריבוע -אה-לה-מגירת דפוס סטייל) על ידי חיתוך משולשים מארגז קרטון עבה. אני הוספתי גם ארובה מקופסאת גפרורים ריקה.

5. שלב זה הוא אופציה רק למי שאהב את העיצוב שלי ואינו חובה-

מצפים – שוב עם דבק טפטים – את כל הבית בקרעים מתוך ספר ישן וצהבהב, שכבה אחת מספיקה.

6. מדביקים בעזרת דבק חזק מתלה בקצה העליון של הבית ומכסים את החיבור עם עיסת נייר טחונה או נייר טאלט ספוג בדבק פלסטי.

אני באותו אופן גם הדבקתי בתוך הארובה "תמרות עשן" מחוט מתכת דק.

7. לאחר ייבוש מלא של הדבקים צובעים את הבית בצבע על בסיס מים (כל צבע אקרילי, מכל חברה טוב למטרה)

לקבלת צבע שקוף, החושף את קרעי הנייר הישן, מדללים את הצבע במים.

8. מורחים לקה על בסיס מים על גבי כל העבודה. לאחר הייבוש ניתן להדביק אלמנטים נוספים לנוי (אצלי הכיתוב HOME ממדבקות סול ולכן לא מתאים למרוח עליו לקה)

9 וכעת השלב המהנה ביותר – תולים על הקיר ומציגים לראווה את אוסף המיניאטורות שלכם-

הנה בית דומה שהכנתי באותה דרך להגריטה-

1.

2.

3.

ולסיום,  במידה ואתם מכינים פרוייקט דומה או נעזרים איכשהו בהדרכה ובא לכם לשתף בתוצרים אשמח לראות ולצרף לכאן קישור 🙂

יצירה מהנה,

נילי.

Read Full Post »

איך מחבקים קיפוד? בזהירות.

טוב, עידנתי קצת את הבדיחה המקורית אבל אתמול באמת חיבקתי קיפוד.
קיפודה.
יעל קיפודים (כמה הופתעתי לגלות פעם שיש לה שם משפחה אחר לגמרי….) האישה והמותג (עיין ערך כלוב ציפורים) חגגה את יום הולדתה, ולנו היה העונג לחבק אותה אתמול ….

מרב שהיה אמור להיות קל להכין לה מתנה, כי כולם יודעים כמה היא אוהבת קיפודים, ומה הצבע האהוב עליה, אין לתאר כמה הסתבכתי….
הבית שלה הוא הבית הכי עמוס פריטי אומנות שראיתי בחיים, וכידוע לכם (כי כל ה500 איש שיקראו את הפוסט הזה מכירים אותי כל כך טוב!) אני מבקרת בבתים של יוצרים לעיתים מזומנות- אבל על הבית שלה המציאו את "אין דברים כאלה".
היות וכך נתקפתי תחושת we're not worthy וכמה עבודות קודמות נגנזו וישארו בלית ברירה כאן אצלי (סתם דמגוגיה- יש לי זוג ינשופים חדש מעיסת נייר ואני מאוהבת!!!!)
זה מה שבסופו של דבר נמסר ליעל באהבה –
קופסאות פיצ'פקס מטופלות עם ידיות/פסלי קיפודים מעיסת נייר.

הקיפודים שונים ועוצבו במקביל בכדי שבסופו של דבר אוכל לבחור את היפה ביותר ולתת ליעל.
לא בחרתי (מה דעתכם באמת?) אז ומזל שהיו לי בבית שתי קופסאות זהות 🙂
אחד בנוי על חצי כדור קלקר וכולו עיסת נייר, והשני קוציו הם למעשה איצטרובל.

כמיטב המסורת מעבר למתנה יצרנו יחד "ספר שמן" כל חברה הכינה דף אחד ואת כולם כרכנו יחד לספר עבה עבה.
הנה הדף שלי (שהוכן בלחץ 4 שעות לפני השעה היעודה, תוך כדי חילוץ מדבקות מידיה החומסות של רוני…ממש הרגשתי את הקלישאה "יורים עליך" תוך כדי העבודה…)

היה ערב משובח ונעים כל כך- תודה למארגנות, תודה לחברות והמון המון מזל טוב ליעל.

סופש נעים לכולם,

נילי.

Read Full Post »

חברות

לאחרונה שמעתי כמה וכמה הערות ממורמרות – "שלחתי לך חברות ולא אישרת אותי…"
ה"פוליש גירל" שבי מרגישה נורא, לא ישנה כל הלילה ועל הבוקר (או אחרי שבוע-שבועיים- חצי שנה גג) נכנסת. תיקון: מנסה להיכנס לפייסבוק (מי  זוכר מה היתה הסיסמא שלי לפני שנים?) ולאשר.
אז הבוקר נכנסתי לפייסבוק. מצאתי יותר מ 40 בקשות ועוד אינספור הודעות ובקשות מוזרות להפליא בנוגע לשכני בחווה (התעלמתי מכולם גורף, אז נא לא להיעלב אישית). מצאתי בקשות חברות כמו "הי נילי, אני הבן דוד של האבא של השכנים מהדלת ממול של הבעל של גיסתך" לא אישרתי (אלדד תרגיע ת'קרובים שלך! ;-)), וגם בקשה מהחבר הראשון שלי (בגיל 15 הוא כבר הציע חברות פעם אחת).
אבל בעיקר
נורא נהניתי מהתמונה בפרופיל שלי וכה שמחתי שפתחתי את החשבון לפני ההריון של רוני. מיד החלטתי שאני אמשיך "לא לתחזק" את העמוד שלי בפייסבוק, כדי שזה יהיה הגיוני לא להתעסק עם זוטות כמו החלפת תמונות ולא פתטי מצדי (שלא לומר הונאת הציבור)….

עכשיו זה נשמע נורא טבעי להגיד "הוא חבר שלי בפייסבוק" או "אישרתי חברות" אבל כשאני רק גיליתי את העולם הרחב והגדול שנקרא קהילות באינטרנט (לי אישית זה קרה לפני כתשע שנים בחופשת הלידה הראשונה שלי)  חייבת לספר שחבריי האמיתיים- אלו שהכרתי בביה"ס/צבא/אוניברסיטה/טיול בתיאלנד/עבודה – די הזדעזעו ממני כשסיפרתי שיש לי מפגש עם חברות שהיכרתי באינטרנט.

קיבלתי מבטי השתתפות במקרה הטוב (מסכנה היא כל כך מאמינה בחברים הדימיוניים שלה….) וחמלה במקרה הרע (היא כנראה כל כך משועממת ובודדה, הולכת ומחפשת לה חברים באינטרנט…אנחנו באמת חייבים להתייחס אליה קצת יותר…)

עכשיו שיש לי בלוג נוצר גשר שכזה בין החברות הנאמנות מימים ימימה (שמאוד מרוצות שאפשר להתעדכן בקורותיי בכל שעות היום והלילה, כי מי מצליח לשבת ולדבר בעידן הזאטוטים?) לבין חברותיי ה"וירטואליות" שהן לא פחות חברות, לא פחות מכירות אותי  ולא פחות אהובות … הגבולות הטשטשו סופית כאשר חברות הילדות שלי מגיעות לערבי יצירה וחברותיי הוירטואליות מגיעות ליום ההולדת של אופיר עם כל המשפחה שלהן. ואני מאושרת עם כל הוריאציות כמובן.

ולמה כל ההגיגים על חברות?  כי בסופ"ש האחרון יצא לי לחגוג ערב אחרי ערב ימי הולדת עם חברות .

במסיבה הראשונה חגגנו לחברה שהיכרתי אי שם בפרדס (=פורום של תפוז), היו שם חברות מעולות שלי שאני אוהבת כל כך ומדברת איתן על בסיס יומי, וגם כאלה שאני מכירה בשם בלבד (וגם איתן היה לי ה-מ-ו-ן על מה לקשקש).

במסיבה השניה חגגנו לחברת נעורי, אליה אני קשורה בכל נימי נפשי, גם אם אנחנו לא מצליחות לדבר לעולם מחוץ לMSN, בפורום של "חבורת אליאנס" – קבוצת חברות נפלאות ואהובות שלמדו איתי באותה שכבה ומצליחות לתחזק למעלה מ 18 שנים את הקשר גם ברמה של מפגשי בנות ממש כמו אז (רק עם שיחות על תחלואים וילדים במקום בחורים וריקודים) וגם ברמה הזוגית והמשפחתית.

טוב, אבל רב קוראיי נמצאים פה כדי לראות עבודות ולא כדי לשמוע על חיי החברה שלי

נעבור למתנות שהכנתי … 🙂
להגר היה לי ישר רעיון- נורא התחשק לי להכין לה בית למלאכי הסוני המתוקים שלה. ההשראה היא מטרנד מגירות הדפוס שמסעיר את עולם הסקראפ. או אולי בתי המינאטורות של ילדותינו והרטרו שיק שלהם.

עוד השפעות סקראפיות על המוצר- לאחר שסיימתי לבנות את הבית ודפנותיו (מקרטונים) ולצפותם ברצועות נייר, ובלי לשכוח לחשוף את הקרטון הגלי שבפנים (בשלט החום) , ציפיתי את כל הבית בקרעים מתוך ספר ישן ומצהיב (לכל אלו שזה עושה להם רע על הנשמה אספר שהצלתי את הספר הזה מחבילה שהיתה כבר בדרך ל"אמניר"בספרית הישוב) ומעל צבעתי בצבע וואש (כלומר מדולל במים ושקפקף). גם הלכלוך עם צבע חום בדפנות הוא תרגום של לכלוך עם דיו שאני כל כך אוהבת לעשות על נייר לקבלת מראה מיושן. וכמובן הפרח עם הסיכה למעלה מסגירות אותי סופית כסקראפרית חסרת תקנה.

בכדי שהבית לא ירגיש ריק וגם כי להגר בעצם יש רק שני מלאכים ולבית שלושה תאים הכנתי אקססוריז  שיכולים למלא את התאים- עציץ קטן עם פרח קרושה מבית דנ"א וכפתור מדנה ישראלי, פרפר, פטריות ופרחים.

אגב, למי שמתעניין בתהליך – ככה זה היה נראה בהתחלת הדרך…

ולחברתי השניה היה ברור שאני צריכה לתפור משהו- היא מצאה מקום עבודה חדש ונזקקה לתיק פשוט שיכיל קלסר. גם בחירת הבדים היתה ברורה וטבעית שתינו חולקות פטיש ינשופים מדאיג וכבר העברנו בינינו לא מעט מתנות שנתנו כבוד לציפור החכמה. (ואם הפוסט לא היה כבר כל כך ארוך ומיגע הייתי מספרת לכם איך לפני שנה, ביום האחרון שלנו בניו יורק התפצלנו ורצנו כל אחת בחשאיות לחנות borders , רק כדי לגלות באותו הערב שקנינו אחת לשניה במחווה של חברות נפלאה והיכרות מעמיקה – את אותן המתנות בדיוק!!!) 😀

בכל אופן תפרתי לה תיק פשוט פשוט אבל עם הבדים והקישוטים הכי יפים שיש (כל עוד הטעם שלה דומה למדי לשלי)

הא גם דו צדדי כדי שאם היא תתבייש להיכנס לישיבות צוות עם הצד הינשופי-אינפנטילי היא תוכל להפוך לצד הזה:

(וכאן הפרחים הסרוגים הם באדיבות מיכל פ – תודה!)

אבל פתאום בשבת בבוקר ערן התנדב לקחת את הילדים לים בלעדיי ואני קפצתי על ההזדמנות לרדת ולתפור , אז חברתי זכתה גם בנרתיק תואם (אגב הפנקס הרקום שם- זה שו"ס שמצאתי בכפר השעשועים בעלות 5 שח- קניתי סטוק שלם לשידרוגים עתידיים)

ויחד

פתאום נזכרת בחוב ישן

לאותה חברה- או יותר נכון לביתה תפרתי לפני מספר חודשים, ליום ההולדת (ובהזמנה ספציפית מאמא כמובן) פונצ'ו פליז מתוק וחורפי

זהו!!! פשיואו…כבוד למי שהחזיק מעמד עד כאן 🙂

ולחברותיי – אני יודעת ששתיכן קוראות פה בקביעות- המון המון מזל טוב, מאחלת לכן את כל האושר והטוב שבעולם ולעצמי שאחגוג איתכן עוד מלאן מלאן ימי הולדת.

נילי.

Read Full Post »

כמו פטריות אחרי הגשם.

יש ביטויים כאלה שלא ברור לך מאין הגיע אל מדינתנו הקטנטונת, איזה פטריות ואיזה גשם????
אבל….. מה שלא נותן הטבע עושה הצבע 🙂
לקרן פרפרים פעם היה חזון ל"תרגם" לעיסת נייר את בתי הגמדים המתוקים האלה. נדמה לי שזה היה בדיוק לפני שטסתי לניו יורק או שאיכשהו היה לי תירוץ ממש טוב למה לא עזרתי לה עם זה …. ניסינו תמיכה טלפונית אבל זה לא הספיק וכך קרה שקרן גנזה את הפטריות שלה, עברה הלאה ושכחה מהן לגמרי.
אבל אז הגיע יום הולדתה (היפ היפ הוריי לקרן) ולראשונה ידעתי בדיוק מה אני הולכת להכין. וטוב שכך, וטוב שהתחלתי מספיק זמן מראש…
כי מרב עשייה בנייר/תפירה = יצירה מחומרי גלם קנויים, שכחתי איזה תהליך ארוך ומייגע זה פיסול יש מאין בעיסה…
בעיקר למישהי כמוני שכל יום מסתכלת על הפטריה ואומרת לעצמה: "צריך עוד להחליק", עובדת חמש דקות ומניחה ליבוש של יממה….. אותו כנ"ל עם שבע שכבות הצבע….
אבל בסופם של כשבועיים הוצאתי תחת ידיי קישוטי גינה צבעוניים בניחוח חורפי , לא העתק של בתי הגמדים המלובדים, אבל מה שנקרא "ברוח הדברים":

לעצמי הכנתי גם אחת, אמנם ללא אקססוריז וציורים, אבל את תפקידה ככתם צבע בינות לצמחיה הקמלה לאיטה אצלנו בגינה, היא ממלאה יפה.

אגב, שמתם לב שהחופש הגדול כמעט נגמר?????????

איזה כיף?

מצד שני, מתחילה לה שנת הלימודים (נו, פולניה לא יכולה להיות מרוצה…) ואני כבר כמה ימים עסוקה בלהיות מזועזעת ממחירי החוגים בישוב שלנו השנה.

לדעתי המחירים עלו השנה לעומת השנה שעברה בכ- 20%, שזה כמובן בגלל הצמיחה הכלכלית המופלאה ועליות השכר מרחיקות הלכת שניתנו השנה, כלומר לאלו שעוד יש להם עבודה…

אורי רוצה ארבעה חוגים (היא הייתה רוצה יותר רק שלא נשארו ימים בשבוע…), אופיר "הגיע לגיל שאפשר להתחיל" ויודע בדיוק בדיוק מה הוא רוצה (כדורסל!!! איך הם כאלה סקסיסטים כבר בגיל 4 ? הוא ממש נחר בבוז כשהצעתי יוגה. בשביל התרגיל שאלתי אם הוא רוצה לנסות לבאלט והוא ענה "אסור לבנים לרקוד בלט"…) ורק לרוני תודה לאל עוד לא גילינו שיש כזה דבר חוגים לתינוקות…

בכל אופן – סופשבוע נפלא שיהיה,

נילי.

Read Full Post »