ביקור ב MOMA

הבטחתי עוד פוסטים על ניו יורק ואני ממש לא מצליחה להגיע לזה (אני לא מצליחה להגיע לכלום, אם נודה על האמת- בהיותי אם לילד שנולד ב 30.6 + אם בוועד הגן אני עוסקת בהפקת אירועים במשרה מלאה החודש)
אבל המקום שהכי נהניתי ממנו בעיר היה ה MOMA

[זה הולך להיות פוסט ארוך – קחו קפה]
לא יודעת איך זה אצל אחרים אבל בתור מישהי שהייתה די "ילדה מרצה" יש לי התנגדויות קטנות ומופנמות היטב למוזיאונים.
אני מתביישת לספר שעל מוזיאונים כמו הלובר והמטרופוליטן.
אבל כמו שמעולם לא קראתי לעצמי אמנית (רק אמא שלי חושבת שאני אחת) אלא מעצבת, ככה המטרופוליטן לא, והמומה כן בשבילי.
הנה מה שראיתי/צילמתי שם.
במוזיאון חמש קומות, שתי האחרונות מציגות אוספים של ציור ופיסול של אמנים כמו מירו, פיקסו, דאלי, מאטיס, פרידה קהלו, קלימנט, שאגל ועוד ועוד ועוד. זו באמת חגיגה אמיתית לעיניים.
מיד באולם הראשון הרשיתי לעצמי להצטרף לכיתה בסיור. להערכתי הם היו חברה ב- ג' או ד' ותאמינו לי שההסברים של המורה שלהם האירו את עיני והיו בול ברמה שלי 🙂
(לספר לכם מה למדתי על girl before a mirror של פיקסו? לא, אני לא צוחקת ישבתי על הרצפה וכתבתי לי הערות בפנקס קטן)

כשהם קמו התפדחתי ללכת אחריהם אז נאלצתי לראות לבד את:

ואת (אמא בשבילך):

ועוד המון יצירות מוכרות היטב ומוכרות פחות שכיף לראות בעיניים.

בקומה הרביעית (גרה חתולה כושית?או סנאית?) מוצג ה-אוסף של אומנות מודרנית. אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין ועוד דגולים ואני לא אפגין פה את הבורות שלי, אבל בואו נאמר שחבל שבקומה הזו לא פגשתי כיתות בסיור.
את זה צילמתי כי יומיים לפני כן היינו במופע של בלו-מן, אז הרגשתי נורא מחוברת:

את זה צילמתי כי אני שומעת את זה כל כך הרבה פעמים ביום:

את זה צילמתי לעינת כי שבוע לפני כן היא חשבה שאני מטורפת כשהצעתי לה לצבוע קנווס בצבע לבן, תראי עינת, אם רק לא היית ממשיכה עם האיורים המתוקים מעל יכולנו למכור אותך במיליונים (לא! סתם! ברור שאני מבינה באומנות – זו אמירה!!!)

את זה צילמתי כדי שאזכור לא לזרוק מכחולים שהתייבשו:

ואת אלו צילמתי כי הייתי חייבת:


באומנות מודרנית יש את קלישאת "הילד שלי היה יכול לעשות את זה" (צמר על הרצפה):

ועל כך אוסיף: "הילד שלי יכול ואף עושה את זה כמעט כל יום, ועוד אני חושבת לעצמי – איזה טמבל, למה לא בונה לגובה? אדריכל כבר לא יצא ממנו") כן, אלו קוביות עץ:

בקומה השלישית היה אוסף של אדריכלות ועיצוב שאני אישית מאוד אוהבת (כשהייתי צעירה עשיתי בייביסיטר בבית שהאמא היא אדריכלית, כמה אהבתי להסתובב ולהסתכל על הדגמים שלה) אבל אין לי מה לצרף פה צילומים ממנה.
היתה גם תערוכה של עיצוב מוצר שהייתה מהממת – נורא כיף תערוכה שגורמת לך להסתכל אחרת על כל מה שאתה מכיר… למשל פתחי ניקוז, היה מישהו שעיצב אותם, והוא היה ממש אומן – תראו:

ואם אתם שואלים איזו יצירה הכי הייתי רוצה לגנוב לי משם (כן, אני לא מחוננת – יותר חכם לגנוב יצירה של פיקאסו ולהיות עשירים לכל החיים נכון?)

פה כבר תהיתי אם אני ב MOMA או ב IKEA

תמיד מדברים על זה שהמיקום והתכנון של המבנה עצמו הוא גאוני, כי מנהטן נכנסת לתצוגה – וזה נכון (ואני הרי מאוהבת במנהטן בימים אלה)- איזה יופי:

הנה עוד מוצר מגניב שמישהו עיצב (לפני :-() :

הייתה גם תערוכה של סקיצות וציורים של תפאורות ותלבושות לתעשיית התיאטרון. וזה היה מהמם, אבל אין לי צילומים סציפיים להראות פה (די! גם ככה מדובר בפוסט-פלצת ארוך שאף אחד לא יחזיק מעמד עד סופו…). ערב קודם היינו במחזמר מרי פופינס וכל כך התמוגגנו מהתלבושות, התפאורה וכל מה שקשור לעיצוב שם, אז זה גרם לי להתעמק יותר בתערוכה הזו, והיא בהחלט שווה.

וגם תערוכת צילום שאני אישית פחות התחברתי אבל מאוד אהבתי בה עבודת קולאז צילומים מטריפה שנקראת Pearblossom Hwy . לא יכולתי לצלם שם אבל תודה לאל על גוגל – כנסו לקישור, מומלץ.

בקומה השניה (מענין אם עוד נשארו לי קוראים):

הייתה תערוכת נייר מטריפה!!!

בטח מיליוני אנשים עוברים על פניה ואמרים לעצמם I don't get it (ממש כמוני בתערוכות של אומנות קלאסית 😉 )

אז I sooooooooo get it !!!!!!

לא יכולה להסביר לכם איזה אנחות עונג כל פיסת נייר מקופלת הוציאה ממני שם:

מבינה את האוצר/אוצרת/אוצרים גם בעיני זה אומנות, באמת:

וזה בכלל מטריף חושים:

תתקרבו:

ותתקרבו עוד:

עוד הייתה תערוכת וידאו ארט שפחות אני מבינה, אבל יכולה להעיד שהתצוגה מאוד יפה וחוויתית ואם יש לכם ילדים בגיל בי"ס / תיכון (ואתם גרים בניו יורק/מבקרים שם/בעלי ממון בלתי מוגבל) שלחו אותם לשם.

ובקומה הראשונה יש את גן הפסלים הנפלא (וגם חנות חובה כמובן)

עד כאן ה"טיול-כורסא" שלנו, הזהרתי שיהיה ארוך…

ואם תרצו עוד המלצונת קטנטונת: לפני, אחרי או תוך כדי הביקור במוזיאון יש סניף של Le Pain Quotidien במרחק 2 דקות הליכה משם.

אני אכלתי שם גם באותו בוקר (וופל בלגי עם קוביות סוכר בתוכו ופירות יער. יאמי, התמוגגתי מכל ביס וביס!),

גם בצהריים (מרק תרד – לא התמוגגתי, ותרו)

וגם לקחתי איתי מאפין שוקולד בלגי, לפיקניק שידעתי שאעשה כעבור כמה שעות בסנטרל (התמוגגתי! התמוגגתי!!!!)

חוץ מהאוכל אתם תאהבו את האווירה (שולחן קולקטיבי ארוך וכייפי לכולם) את הריהוט (עץ ערום בכל מקום) את העיצוב, את התאורה ואת כרטיס-המתכון שתקבלו עם החשבון. לי גם היתה חברה נהדרת :-)…

רק תהייו יותר חכמים ממני וכשאתם נכנסים למסעדה אורגאנית אל תזמינו דבר ראשון דיאט קולה, סבבה?

Read Full Post »

מיתון שמיתון…

האמת שבניו יורק מרגישים את המיתון מאוד.
ויש לי הרגשה שאם במנהטן שילמתי מחירי רצפה על כל מותגי ההלבשה וההנעלה הנחשקים, אז בשאר המקומות בארה"ב בכלל משלמים ללקוחות כסף שרק יכנסו לחנות….
אבל תודה לאל שבשדרה החמישית, בכל זאת גרים אנשים עשירים, ותודה לאל שלחלקם יש בנות… ואל המקדש שלהן אני הגעתי כבר ביומי הראשון בעיר וחוויתי חוויה אנתרופולוגית של ממש.
מדובר על חנות שלפחות אני נתקלת בה לראשונה ונקראת American girl.
זו חנות בובות ואקססוריז. הבובה מגיעה באינספור ואריאציות (מבחינת מראה, תכונות פיזיות, גיל, מין, תאומים, וכו') היא עולה 110$ אבל זוהי רק ההתחלה.
החנות, ממקומת כאמור בשד' החמישית ויש 3 או 4 קומות מלאות בכל מה שתעלו על דעתכם וגם במה שלא שאפשר לקנות סביב משחק בבובות. לקח לי רגע לקלוט את מימדי התופעה ואז שלפתי מצלמה בכדי לתעד את התופעה הכה אמריקאית (וגם את העיצוב המדליק).
אז ככה – נכנסת הילדה עם אמה המטופחת לחנות ובוחרת בובה. כאמור יש מאות רבות של טיפוסי בובות כך שאל חשש, כל ילדה תמצא כאן את ידידת הנפש שלה.

זוהי תחילתה של ידידות מופלאה, ושל חשבון הוצאות מנופח…

מכאן תעלנה הבנות עם בובותיהן לקומה השניה שם אין מנוס מלקנות כמה חליפות תואמות…

עכשיו, מיותר לציין שהפיג'מה שקניתי לאורי בטארגט עלתה פחות מחמישית, והיא ינשופית ומהממת פי אלף (אבל איך היא תצליח להירדם בלי להלביש את הבובה שלה בפיג'מה תואמת?)

אוי, וכל כך קשה לבחור להן נעליים…רחמנות על הילדה שניצבת מול הדילמה.

בקומה הבאה יש כמה מוסדות שחייה של בובה אינם שלמים בלעדיהם:

1. בית חולים, שלא נצטרך.

2. ספא. ברור. מחיר שווה לכל נפש (?).

3. מספרה. נראה לכם שבנות תפנוקים אמריקאיות צריכות לסרק לבד את הבובות שלהן???!!!?!??? למה לא לשלם למישהי (וויתרתי כאן על הבדיחה הגזענית) שתעשה את זה עבורן?

4. אחרי טיפול היופי אפשר לשבת בבית קפה.

(וציניות בצד, נדלקתי על העוגיות האלה)

וכמובן שבילוי היום לא יהיה מושלם מבלי שהבובה המפונפנת והילדה יכנסו לסטודיו הצילום בעוד האמא תתמוגג בחוץ, ותשלם.

כל זה בלי שדיברתי על הריהוט שעולה כמו הריהוט שלי בסלון (ביתילי עודפים :-)), על פינות הגן, הקרקס, החווה, הבריכה,  ועוד ועוד כיד הדמיון, על העגלות/מנשאים/תיקים בהן תשאנה הילדות את בובותיהן (כן, אנחנו עוד נפגוש אותן זוגות זוגות ברחובות העיר…)

ולבסוף כשלבובה יש כל כך הרבה רכוש, חוויות וחברים תיהיו בטוחים שהחיים שלה מעניינים! להשלמת חווית הקניה (ושימו לב איך זה מוצג כאקט חינוכי ומשכיל) תוכלו גם לרכוש ספרי קריאה המגוללים את סיפור חייה של הבובה שבחרתם.

לסיכום – תופעה שיווקית סופר אמריקאית. חנות ג'אנר ששווה להיכנס ולהתרשם ממנה, מעוצבת מקסים ועולה על כל דימיון (אויש, לא סיפרתי על נגנית הנבל שיושבת על יד בית הקפה המצועצע…) ובעיקר תפגיש אתכם עם דור צעיר של "בת השכן" הכל-אמריקאית, שאולי התגעגעתם אליה מאז מותם של הסיטקומים המשפחתיים של שנות ה80-90.

אני אישית, הייתי פוחדת להכנס לשם עם הבת שלי (גם ככה היא מריירת לי פה כבר יומיים על הקטלוג שלהם…)

מיתון לא מיתון – לחנות יש כמה וכמה סניפים ואם מכולם יוצאות הבנות עם שקיות הענק שראיתי בסניף הניו יורקי, אז מישהו שם יודע את העבודה שלו.

Read Full Post »