קימונו שיק

כשהייתי ילדה אמא שלי קנתה לי פימו.
הייתה לי חברה שהיה לה ספר עם הדרכות ופרוייקטים ואני זוכרת שעשינו יחד על פי ההוראות סיכות-דש מכוערות להפליא עם כובעי הולי-הובי ופרחים כפריים….
אז לא ידעתי שפימו רעיל (ותראו בכל זאת שרדתי…:-) ) ואז גם לא היה את הפימו-סופט. אז זה היה סיוט! ושנים רבות אח"כ טענתי שאני שונאת פימו.

בתור מדריכת אומנות, מדי כמה זמן ראיתי דברים יפים וניסיתי להתחבר שוב לחומר הזה – אז עשיתי כמה ניסיונות של "מילפיורי" (לדעתי יש לי במקרר קופסא עם 3 גלילים משנת 2003), פיסלתי פה ושם איזה בובה או מובייל ארנבון, הדרכתי ילדות בגילאים שונים ליצור תליונים ושאר פיצ'פקס, אבל באופן קבוע, אחרי כל התנסות, נזכרתי שאני בעצם שונאת פימו, ונתתי לשאריות החומר לייבש עצמן למוות על המדף….
יש לי חברה בשם אילאיל זיו, שהיא אומנית פימו מהטובות בארץ, וכל פעם שאני אצלה בסטודיו אני משתפכת ומתהפנטת מייפי עבודותיה ושואלת את עצמי "רגע, אני לא שונאת פימו?"
אז בסוף הבנתי: לא, אני כבר לא שונאת פימו,  רק שונאת ליצור איתו בעצמי… לקבל ממנה מתנות זה דווקא די כיף…

בכל אופן את היפניות האלה כן יצרתי לבד, אבל בהדרכתה.
את ההוראות אני לא יכולה לחלוק איתכם כי הן לקוחות מהמגזין "פולימר קפה" אבל כן אחלוק איתכן את התוצאה:

שבת שלום לכולם

ותודה לכל המגיבים והמפרגנים לי על הבלוג החדש.

נילי

Read Full Post »