הערה: הפוסט הזה מוכן ומחכה לפירסום המון המון זמן…הסיבות לכך הן שתיים- 1. לא הייתי בטוחה שיעניין את קוראי הבלוג, שברובם (או רובן) יוצרים הם (הן). 2. חשבתי לי שבוודאי תוך יום יומיים אכין לי יומן מסע ויזואלי ואוכל לצרף תמונות שלו לפוסט זה…. 🙂 אז היומן אכן מוכן (באיחור של חודש וחצי) אבל הא ענק ושמן ודורש המון המון צילומים ולכן יקבל פוסט משלו, ממש בקרוב. בנתיים מפרסמת עבור התיעוד האישי שלי, אז הרגישו חופשי לקרוא ממש בריפרוף, או לדלג, אם אין לכם שום עניין במפרץ נפולי, לא נעלבת :-),
שבת שלום, נילי.
אז ככה:
רק כשהחלטתי לנסוע לסופש הסדנאות שהתקיים בעיירת חוף קטנה במפרץ נפולי "גיגלתי" וחיפשתי מה עוד עושים באיזור.
הידע הכללי שלי שואף לאפס וכמעט כל מה שקראתי היה לי חדש ומפתיע (חוץ מהאי קפרי והמערה הכחולה), ומאוד עשה חשק….
לא היה לי המון זמן להקדיש לטיול מעמיק, בכל זאת, כל יום טיול שלי הוא יום חופש של ערן, יום בו הוא שורד לבד 24 שעות עם שלושה ילדים, בית וכלבה… ואני מספיק מנוסה לדעת כמה זה קשה…
אז היו לי ארבעה ימים לפני הכנס, וניצלתי אותם יפה. אשמח לחלוק ולתעד חוויות והמלצות, בעיקר כי ראיתי שמדובר ביעד לא מתוייר ולא מסוקר מספיק עבור ישראלים, ואולי מישהו יהנה מההמלצות האלה …
יום 1. SORRENTO
"לראות את נפולי ולמות", מסתבר שיש שיר מפורסם כזה שאומץ על ידי הנפוליטנים כהמנון.
אני אישית החלטתי שחבל למות צעירה כל כך, ולכן בחרתי לנסוע ישר משדה התעופה של נפולי, לעיירה סורנטו. שם פגשתי את חברתי לטיול שהגיעה מציריך יום לפניי.
קבלת הפנים שלי כללה ליווי אישי מתחנת הרכבת למלון, וארנב שוקולד לינדט על הכרית. איזה כיף לי!!!!???!!?!?
אבל עוד קודם לכן- המלצה ראשונה:
מעבר לזה שהמוניות שם יקרות בטירוף (גם למי שרגיל להתנהל במוניות בערים אירופאיות או אמריקאיות). האוטובוס משדה"ת לסורנטו אמנם לוקח כמעט שעתיים, אבל מדובר על שעתיים של נסיעה בנוף יפיפה, לאורך רכסים שנושקים לים, כבישים מפותלים החושפים בכל קטע נוף אחר- מפרץ נפולי מצד אחד, הר הגעש הגבוה ווזוב, ורכסים גבוהים אחרים עם עיירות ציוריות ומטעי לימונים לרב (שם, אגב, המציאו את הלימונצ'לו) וזה בהחלט התחלה נפלאה לטיול. [עלות הנסיעה – 10 אירו].
Sorrento היא עיירת קיט קטנה ויפיפיה. הטיול בה הוא טיול אווירה, כלומר אין לי מה לספר פה על מונומנטים או אתרים שראיתי, אבל בהחלט נעים להסתובב בה, בסמטאות הצרות, לאורך הנמל ובשוק הקטן (והתיירותי להחריד) .
העיר בנויה על רכס גבוה, מה שאומר שיש נוף מהמם, אבל כשרוצים לרדת לנמל עושים כושר או יותר נכון, כשחוזרים הביתה עייפים ומרוצים יש לעלות ה-מ-ו-ן מדרגות תלולולת.
מבחינת קניות, יש איזה רחוב וחצי עם חנויות, כולל בנטון האיטלקית ועוד כמה מותגים שלא היכרתי- אבל כנראה שלא בשביל קניות מגיעים לכאן…..
מה שכן, בשעות הערב הרחוב הראשי , corso Italia , הופך למדרחוב תוסס ונעים, החנויות פתוחות עד מאוחר והמוני אדם משוטטים להם לאורכו.
חשוב לציין שאנחנו טיילנו שם לא בעונה. זה אומר שקצת נדפקנו עם מזג האוויר (יום אחד גשום) אבל לא חווינו צפיפות מיותרת, והמחירים היו למטה מסבירים. ממש שווה.
במסגרת המחירים המוזלים נהנו ממחיר מעולה עבור מלון "פלזה סורנטו" שהיה פשוט מטריף.
חדרים לא קטנים (במושגים אירופיים, אמנם פיצפונים במושגים אמריקאיים), נקיים להפליא, נוף מדהים, שקט אך מרכזי, מרפסת חמודה, ארוחת בוקר עשירה ומעולה (בופה עשיר ביותר, רק ללא ירקות כמובן, של פירות טריים כולל טרופיים מעולים, מאפים נהדרים, דגנים מכמה סוגים, מיצים סחוטים שווים ביותר, גבינות, ביצים, אומלטים ומי שרוצה ימצא שם גם נקניקים, נקניקיות ובייקון, וכמובן קפה איטלקי מדהים) ובעיקר שירות מופלא, נשבעת לכם שאני כותבת שורות אלה וממש חשה געגועים בלב לארבעה אנשי צוות לפחות 🙂
הפינוק האמיתי הוא הבריכה על הגג- בריכה וג'קוזי שקועים ברצפה, עם קירות זכוכית- מה שמבטיח הנאה מירבית מהנוף.
ואותי מעניין מי מנקה את המעקה הזה (קיר זכוכית) בחורף, ואיך…
[המחיר, לא בעונה 80-90 אירו לזוג ללילה, בסופש 200].
בנוגע למסעדות בעיר – קודם כל אני מתה על אוכל איטלקי כך שמבחינתי בכל מסעדה ומסעדה שדגמתי בטיול היה אוכל מעולה 🙂
אבל הפייבוריטית שלי- Ristoranto Caruso, בכיכרTASSO יוקרתית ומ-ע-ו-ל-ה. אני לא יכולה לתאר כמה נהניתי מכל ביס…וכמה היא שווה כל גרוש שהשארתי שם
[בד"כ הוצאתי במסעדות 15-20 אירו על מנה ראשונה+מנת פסטה וללא קינוח ויין, שם הוצאתי מעט מעל 30, אבל קיבלנו קינוח ולימונצ'לו על חשבון הבית, ו… היא מצדיקה את הפער, אם הייתי מגלה אותה לפני הערב האחרון שלנו שם, הייתי שבה וסועדת בה שוב.]
יש גם מסעדה מאוד נחשבת על הצוק בסורנטו (מחוץ לשטח העיר העתיקה, בו לנו) שמחזיקה ב שניים או שלושה כוכבי מישלן. אני אישית לא פירגנתי לעצמי ארוחה במאה וחמישים אירו, אבל אם אתם בעניין, כל מקומי ידע לכוון אתכם אליה, ותהנו.
יום 2 – אמאלפי.
החלטנו לבנות החופשה שלנו מ"טיולי כוכב", סביב סורנטו.
היום הראשון הוקדש ל"דרך אמאלפי". זה נחשב לקטע הכביש היפה בעולם.
אנחנו בחרנו לטייל בתחבורה ציבורית- מדובר על כבישים מפותלים ותלולים והם צרים מאוד!!! הרכבים האיטלקיים ישנים ומצחיקים למראה, ועל הנהגים האיטלקיים אני סומכת עוד פחות …
חשוב גם להבין שהטיול עצמו הוא הדרך (הנוף) ולא רק העיירות עצמן, מתוקות ככל שיהיו. כך שלדעתי האישית עדיף להשאיר את ההגה לנהג האוטובוס המיומן ולהדביק את האף לחלון. מה שכן, אל תתיחסו אל לוח הזמנים הרשמי כמשהו שמחייב את הנהגים, כן? איחורים של10-40 דקות, נרשמו בכל הנסיעות שלנו :-).
[כרטיס נסיעה ליממה עולה כ- 7 אירו ואפשר לעלות ולרדת היכן שרוצים ולקחת כמה נסיעות שרוצים בסכום הזה]
אותו יום היה גשום ואפרורי, חברתי הרומנטית סברה שהדוק הערפילי משווה לנוף מראה מאוד קסום, אני אישית הייתי שמחה יותר להנות משמש אביבית וים כחול 🙂
אנו טיילנו בשלוש עיירות באותו יום.
בפוזיטנו, עיירה קטנה ומתוקה. סמטאות ציוריות יובילו אתכם עד לחוף עצמו ולכיכר נאה (מקום טוב לשתות בו קפה) וגם – מודה- נהננו שם מאוד מחנויות של בגדי מעצבים במחירים לא רעים בכלל (שוב , אם אתם מטיילים לא בעונה).
באמאלפי, שהיא מתוקה ויפה, ביקרנו בקתדרלת אמאלפי המרשימה, ואכלנו ארוחת צהריים במסעדה טובה La Taverna del Duca.
וברוולו, שנמצאת גיאוגרפית ממש מעל אמאלפי, וכפי שאתם יכולים להסיק נהנית מהנוף המרהיב מכולן. שם אסור לוותר על ביקור בוילה רופולו.
יש עוד עיירות מומלצות באיזור, וגם את מערת האזמרלד שמאוד רציתי לראות (מעלית שקופה שיורדת מהכביש לחוף וסירה שלוקחת אותך לתוך מערה טורקיזית משגעת) אבל כאמור הגשם שיבש לנו את התוכניות.
יום 3 – קפרי.
לשמחתי באותו יום כבר זרחה השמש והכל היה הרבה הרבה יותר יפה ומהנה.
יצאנו מהנמל של סורנטו במעבורת לאי קפרי. (אני ממש ממליצה לצאת מוקדם בבוקר, עם המעבורת הראשונה ולחזור עם זו האחרונה. זה יום טיול מטריף, וכדאי לנצל אותו היטב).
ראשית נסענו באוטובוס לעיירה הגבוהה על האי- אנהקפרי. נעים להסתובב בה, יש בדיוק רחוב מרכזי אחד שם תמצאו את חנויות התיירים המתבקשות, שתי כנסיות ובית אדום ותוכלו לסמן V תוך 10 דקות על כל העיירה. אנו רצינו לעלות עם רכבל לפסגה הגבוהה בותר של האי – Mount Solero ולרדת ברגל, אבל הרכבל לא עבד באותו יום, ולעלות במשך שעתיים ברגל לא בא בחשבון מאילוצי זמן (וערן יעיד שדווקא אני מטורפת על מה שנקרא hiking, ושמגבלות הזמן הן הסיבה היחידה מבחינתי להעדיף רכבל).
לכן הזדרזנו ותפסנו אוטובוס לכיוון המערה הכחולה.
זה טיפ חשוב למי שמתכנן ביקור שם- רב התיירים לוקחים סירה מקפרי (14.5 אירו) וממנה עוברים לסירה קטנה בכדי להיכנס למערה עצמה (11.5 אירו)- זו יוצאת עלות כניסה גבוהה למדי. מי שמגיע למערה דרך אנהקפרי חוסך את הסירה הראשונה ולוקח אוטובוס קצר (עם מסלול נסיעה מרהיב, לכל מי שאוהב, כמוני, להציץ מעבר לגדרות לתוך וילות קיט) בעלות של 1.40 אירו.
הביקור במערה הכחולה הוא יותר גימיק מאשר סיור. כלומר מדובר על חדר מערה אחד (עם מים כחולים משגעים, פסדר…) בו השייט שר סרנדה ומציע לכם לצלם אתכם- הכל ביחד שתי דקות תמימות. אבל… גימיק שווה ומהנה. בעיקר הניסיון הקצת מפחיד לשכב על רצפת סירת המשוטים בכדי להצליח להיכנס בפתח הצר ולא לאבד יד או ראש (ותאמינו לי שראיתי אחד שכמעט עשה זאת, בסירה ללפנינו, וזה היה מ-פ-ח-י-ד).
חברתי לא רוצה להיחשף בבלוג, אבל תאמינו לי שמדובר בבחורה מהממת וחייכנית, ושבזכותה זכיתי ביחס מאוד מאוד מיוחד לאורך כל ימי החופשה, כולל סיבוב שני מערוף בסירה זו (כן, איטלקים אוהבים בחורות, הקלישאה מבוססת היטב) :
אגב, רק ביציאה קלטנו שהמים מלאים במדוזות בייבי, הן נראות מתוקות מאוד, למי שלא מכיר את אחיותיהן המגעילות והמכאיבות שאני פוגשת מדי שנה בחוף נתניה…
לאחר שחזרנו לאנהקפרי, חברתי שכנעה אותי לצעוד רגלית חזרה לקפרי. תמיד יש את המקומי השקרן הזה שאומר "כן, זה 20 דקות הליכה מפה" (קרן, מוכרת לך הסיטואציה???) מזג האוויר אכן היה נהדר, והנוף עוצר נשימה א-ב-ל מעבר לזה שזה לא לקח 20 דקות אלא שעה וחצי , אין על הכביש הזה כלל מדרכה… זוכרים שמדובר על הר? כביש- S- תלול ובלי מדרכה? הוא גם דו נתיבי, דו כיווני וצר מאוד. פחד אלוהים לפני כל סיבוב, והגדר שנצמדנו אליה כל פעם שהתקרבה מולינו מכונית היתה בגובה 40 ס"מ מעל תהום…. בקיצור, לא מומלץ.
הנה קפרי נגלית אלינו מלמעלה
בסופו של דבר הגענו לקפרי (אנחנו והיבלות החדשות שלנו) הלכנו רגלית (ירידה בסמטאות אבן מוצלות וקרירות, ממש נחמד) בין הנמל הגדול לנמל הקטן של קפרי למסעדה מומלצת בחום.
[אני לא מוצאת את הכרטיס שלהם, אבל בנמל הקטן ש שתי פיצריות זו ליד זו, אנחנו ישבנו בימנית.אני ממליצה עליה מכל הלב, בעיקר שבמקום כמו קפרי אפשר בהחלט ליפול על מלכודות תיירים..] כמעט בכל ארוחה שלנו חלקנו למנה ראשונה סלט קפריזאי (מוצרלה, עלי בזיליקום ועגבניות) באופן צודק וראוי במסעדה הזו, בקפרי, הסלט הזה היה הטוב מכולם. לא יאמן איך שלושת המרכיבים הקבועים הללו +שמן זית וחומץ כמובן, הניבו תוצאה מדהימה ומושלמת כל כך דווקא כאן 🙂
מהנמל הקטן זו הליכה של מספר דקות לכיוון גני אוגוסטוס. כשנכנסנו לאתר והסתכלנו לראש הצוק לא האמנו שנגיע לשם, אבל זו דווקא עליה ממש ממש כייפית (בעיקר כשרוצים להוריד את הסלט והפיצה מלפני רגע) תוך כדי העליה, רואים מכל כיוון אפשרי את שלושת הסלעים המרשימים האלה
ולבסוף כשמגיעים לגנים מתעלפים מהנוף
המשכנו לטייל בקפרי, יש שם סמטאות ציוריות אבל המקום מסריח מתיירותיות יתר, בעיקר החנויות. היעד הבא בטיול שלנו היה הקשת הטבעית
ההליכה לשם ארוכה ומיגעת, אבל שוב, כשמגיעים מבינים שזה היה שווה.
כאמור חזרנו לסורנטו עם המעבורת האחרונה, עייפות דואבות אבל סופר מרוצות.
יום 4 – נפולי.
מכירים את זה שלאנשים שגרים בחו"ל יש תחושה שכל רגע נופלות פה בארץ פצצות ונורא מסוכן להתהלך (בין הגמלים) ברחובות הערים? תמיד, אנו הישראלים נעלבים ומתחילים להסביר שמה פתאום וזה לא ככה, ומה שרואים בחדשות זה לא היום יום וכו' וכו'
אז אני לא רציתי לציין באוזני האיטלקים (כבר אמרתי שאנשי הצוות של המלון הם חברינו הטובים ביותר באותם ימים?) שאני פוחדת שיכייסו אותי בנפולי, לא רוצה להעליב אותם עם הדעות הקדומות שלי…
ובכן … תושבי סורנטו באשר הם היו בשוק מוחלט שרצינו לטייל בנפולי. אין אחד שלא אמר דבר ראשון- תשמרו טוב טוב על התיק שלכן. ואחר כך הם הוסיפו שהעיר די מכוערת ומוזנחת ואין שם מה לראות, ותכל'ס הם ממש לא הבינו למה עלה בדעתינו הרעיון הזה בכלל.
אז קצת נלחצנו, אבל לא ויתרנו- היה לנו יום אחד של עיירות קטנות, יום אחד של אי וטבע ורצינו יום אחד של עיר גדולה. השארנו בכספת של המלון את כל רכושינו (כרטיסי אשראי ודרכון). לקחנו את המינימום הנדרש ליום טיול אחד, והמון המון אופטימיות ויצאנו לדרך.
לסכם? הם צודקים. העיר מוזנחת ומלוכלכת. כמו כל עיר אירופאית יש עיר עתיקה, כנסיות מרהיבות, ארמון ומבצרים וגם סתם בניינים מתקופות שונות וארכיטקטורה מרשימה, אלא שלפחות מההתרשמות המאוד שטחית שלנו לעיר בעיה רצינית של שימור ותחזוקה.
אלה התמונות שמזהות את העיר, למי שמכיר- סמטאות צרות עם חבלי כביסה לרב
אבל נתחיל מהתתחלה-
בחרנו להגיע לנפולי במעבורת (מהיר יותר מהאוטובוס שצריף להקיף את המפרץ). כבר סיפרתי שהחברה שלי ידידותית ומקסימה? אז חיוך שלה פותח הרבה דלתות. במקרה הזה, דקה אחרי שהמעבורת יצאה מהנמל יצא מתא הניווט (או איך שקוראים לדבר הזה במעבורת) איש צוות והזמין אותנו להצטרף אליהם, במידה ומעניין אותנו לראות איך משיטים את הכלי הגדול הזה (אני יודעת שזה נשמע הכי סרט למבוגרים בלבד, אבל בחיי שזה היה תמים לחלוטין והכלי הזה באמת גדול 😉 )
קיבלנו הסברים מכניים לרב (אני נאטמתי ונהניתי מהנוף, חברתי שהיא גם במקרה טייסת של מטוסים קלים מאוד התעניינה), כמו גם תיאורים מלבבים על עבודתם וחייהם, כולל מצע הבחירות של אחותו של הקפטן שהתמודדה באותו שבוע בבחירות המקומיות בסורנטו, ורשמים מהביקור שלהם בארץ הקודש- נמל אשדוד בשבילכם 🙂 בעוד חברתי מביעה עניין ושואלת שאלות לרב, אני הייתי עסוקה בלהיות מרוצה מעצמי על כסא הנווט ובלהיזהר לא לגעת בשום דבר בטעות.
הסיבוב שעשינו בנפולי כלל את המבצר העתיק, גלרית אומברטו (קניון במבנה מדהים ביופיו שהיה ארמון או משהו) רחוב הקניות של העיר- Via de Toledo (שווה ביותר, ומי שלא ראה את תגובתי למראה חנות דיסני פספס פרץ אינפנטיליות חינני להפליא), העיר העתיקה על כיכרותיה, סמטאותיה, כנסיותיה, הדומו וכו'
בנפולי יש גם מערכת של מנהרות תת קרקעיות שרצינו לראות, אבל פספסנו את הכניסה, והתעצלנו לחפש… גם נחמד מאוד לטייל לאורך קו החוף ויש שם המון מסעדות נחמדות. אנחנו ישבנו לאכול פיצה. בכל זאת בנפולי המציאו את הפיצה, היינו חייבות לבדוק מה היא שווה שם (שווה!שווה!)
שתי המלצות לחנויות מגניבות בנפולי (חוץ מרשתות של כל המעצבים המוכרים שתפגשו שם כמובן, ושאני במעמדי לא ממש פוקדת אותן)
שמלות מהממות לילדות:
YO SOY FELIZ בעיר העתיקה , הייתי חייבת לצלם את הכניסה שלה:
ושמלות מהמממממממממממממממממממממממממות עוד יותר לנשים
twin-set אני מפנטזת על לחזור אליה או לבדוק אם הם עושים משלוחים לארץ (כשאני אהיה ממש חטובה ולא אצטרך למדוד שמלות לפני הרכישה 🙂 )
ביום האחרון חברתי טסה די מוקדם לציריך ואני הסתובבתי לי בסורנטו וחיכיתי לחברות הרבות שהגיעו לעיירה הסמוכה (15 דקות נסיעה מבחינתי) לכנס סדנאות יצירה.
על הכנס, למי שמתעניין כבר כתבתי כאן.
תם וכנראה נשלם (אם כי פתאום ערן מודיע לי שבוע לפני הנסיעה הזו, שבספטמבר יש לו כנס בסורנטו… להצטרף אליו?) האיזור הזה מבחינתי.
בעת כתיבת שורות אלה, כבר כולי מכווננת על היעד הבא,והפעם חופשה משפחתית בהרכב מלא בשוויץ….
אין תלונות.
🙂
בהחלט טיול שווה:)
מזכיר נשכחות. איזור מקסים באיטליה ואוכל מהמם. איך בה לי שוב
איזה פוסט! עשית חשק גדול.
וואו!
טיול נפלא מלווה בתמונות מרהיבות
אהבתי מאד את הסיקור המדוייק, לא שיש סכנה שאגיע לשם בקרוב 🙂
אבל מי יודע…..
להפך- תגידי שבזכות הסיקור המדויק כאילו כבר היית שם…….
🙂
יופי של פוסט לשבת בבוקר!
ואיזה כיף שכבר יש נסיעה נוספת בתכנון. תהנו!
עשית לי חשק לחזור לטייל שם!! איזה ביזבוז שהגעתי עד לשם וכל מה שהייתי זה במלון!!! נראה מקסים, ובהחלט ירידה ברמה ברגע שהגעת לחדר שלנו אה?!
האמת? זה באמת בזבוז שעשיתן דרך כל כך ארוכה ולא לקחתן עוד יום או ימויים לטייל 🙂
א-ב-ל המלון היה ירידה ברמה, אבל הכנס עצמו והחבורה העליזה…..הכי שידרוג שיש
איזה תמונות מ ד ה י מ ו ת.
את צלמת מבוזבזת.
תודה
אני חושבת שכל מי שעוסקת בסקראפ מתחילה לצלם אחרת
תמיד יש לי בראש איזה מן עמוד/כותרת התמונה הזו תקבל
נכון?
אחח…איזה תמונות מקסימות ונופים משגעים
כיף לראות את היופי דרך העיניים שלך (-:
נהניתי 🙂
הטיול נשמע מעולה! אני אשמור קישור לפוסט הזה לעתיד, כשנעשה טיול לאיטליה.
נפלא!!! הייתי באיטליה כמה פעמים, אני מאוד אוהבת כל מה שיש לה להציע: הנופים, האוכל, השפה, האנשים… אבל באזור הזה לא הייתי, ואני מכירה היטב את כל השמות,בעיקר מהספר "הקץ לנשק" של המינגווי, שעשיתי עליו עבודה ענקית לפני כמה שנים, וזה נורא כיף לראות את כל המקומות האלה דרכך! ץודה!
באמת? אז אני דרכך אלך לקרוא את הספר, תודה.
וואי….עושה חשק! בהחלט סיקור ממצה עם טיפים טובים לטיילנים. אולי מי יודע? אגיע לשם בקיץ הקרוב….אז אני שומרת ברשותך ומפרסמת אצלי בבלוג השני של הטיולים.
בכיף. גיליתי אותו בעצמי לאחרונה, הוא נהדר
אני שטחית, רק הסתכלתי על התמונות…
ונהניתי מאוד!
תודה 🙂
לגיטימי 🙂
תודה על הטיול, מזכיר נשכחות(:
אני חושבת שיש לך כבר מספיק יעדים אטקרטיביים כדי לכתוב את "מדריך הנסיעות לסקראפיסטית האינטואיטיבית (וחברתה בעלת החיוך הממיס…)"
צילומים מרהיבים (במיוחד השלישי מהסוף עם הכיכר ה"סגולה") – יש.
תיאורים מפתים – יש.
חברה חיננית – יש.
יאללה, קדימה לעבודה! אני מצפה לראותו על מדפי חנויות הספרים בעוד חצי שנה לכל היותר.
🙂
את יודעת שלפני 3 שנים איזו הוצאה לאור ביקשה ממני לכתוב ספר הדרכה על עיסת נייר? גם הם עוד מחכים (יש פרק אחד מוכן)…..
בעייני, הדבר המרכזי שעושה טיול זה האוכל, הוא גורם גם לעיר מכוערת כמו נאפולי להיראות עוד מקום ששווה לבזבז בו יום. אז לפחות בקטע של האוכל הרווחתן בגדול. ועכשיו לגבי הנוף – היה לכן מזל יחסי עם מזג האויר כי זה גרם לכך שמצד אחד לא ביזבזתן זמן בגלל צפיפות, ומהצד השני לא חם מדי כמו שיכול להיות בדרום איטליה.
ולבסוף התוצר, קראתי את היומן מתחילתו עד סופו, ואהבתי!
פוסט מקסים, התמונות מהממות ושאפו לערן!!
איזה פוסט מדהים!
איך אני אוהבת לראות מקומות שאני לא מכירה…
תמונות מדהימות…
איזה כיף !
הייתי במקומות האלו לפני שנים ובהחלט מקסים.
כל הכבוד על הסבלנות לתאר יומן שכזה. הלוואי והיה לי מטיולים שלי כאלו מזכרות.
איזה נוף מהמם !
התיאורים שלך כל כך מפורטים ומהנים שממש הרגשתי כאילו הייתי שם איתך (-:
איזה נוף משגע,
איזה טיול מדהים!!
נראה שנהנת – חבל על הזמן!